בחירת בן זוג

איך אנחנו בוחרים בן זוג

בחירת בן זוג לא נעשית באקראי אלא בקפידה ע”י הלא מודע שלנו

אנו רוצים להאמין שאנו בוחרים את מי שאנו רוצים כבן הזוג שלנו. האמת היא – תהליך בחירת בן זוג – לא נעשה באקראי. הוא-היא נבחרים בקפידה ע”י הלא-מודע שלנו,” מחלקת כוח האדם” שלנו, שרוצה אותנו אנשים שלמים, החיים חיים מלאים עם כל אנרגיית החיות עמה נולדנו בבואנו לעולם. אנו בוחרים את מי שאנו צריכים, ולא בהכרח את מי שאנו רוצים- כדי להיות ה”מרפא העתידי” שלנו שעוזר לנו לסיים את ילדותנו.

בזמן בחירת בן זוג, הלא מודע מחפש עבורנו אהבה מוכרת. לבן הזוג שנבחר יהיו מהתכונות של הורינו, החיוביות והפחות, ויהיו לו תכונות שפצעו אותנו בעבר, או שהיה לנו עמן חסך. לא סתם נאמר לו אחרי 48 שעות של היכרות : “נדמה לי שאני כבר מכירה אותך ממש מזמן”. כדי לראות זאת בבירור ולעשות תיקון, יצטרכו בני הזוג עוד לחיות ביחד…

ההתאהבות- “הדבק” שמראה את הפוטנציאל

בשלב ההתאהבות, בשלב בחירת בן זוג, משתחררים בגופנו אנדורפינים, דופמין ופניל-אתיל-אמין, חומרים העוזרים לשלב הזה להיות שלב של חיבור והתרגשות רומנטית. זהו שלב של משיכה פיזית, רגשית ורוחנית, לעתים עד שכרון חושים. אנו מעיזים לעשות דברים שלא העזנו קודם. ישנה תחושה של חופש ושחרור, חיות, מיניות וריגושים. עם זאת נוצרת אשליה אחת קטנה של מיהו בן הזוג שלנו באמת. אנו משלים את עצמנו ממקום של כמיהה לחיבור סימביוטי של ממש, שהאדם שפגשנו יהיה כל מה שאנו רוצים…שהוא יספק את כל צרכינו, יעשה הכל עבורנו ויהיה בכלל אחראי על השמחה שלנו מהחיים. מאחר ובשלב זה כל אחד מבני הזוג רוצה “להרשים” הרי שכל אחד “במיטבו” ונכון שם לעשות הכל שהשני ירצה אותו. האשליה אכן מתממשת. יש סבלנות ופניות ורצון להיות הכל עבור השני.

ההתאהבות אכן משמשת “דבק” להדביק את השניים לקראת צמיחה אמיתית שעשוייה להתרחש מתוך תסכולים ומאבקי כח שעוד יצוצו כשיחיו ביחד . חשיבות השלב הרומנטי בכך שהוא מלמד את שני בני הזוג על הפוטנציאל שגלום בזוגיות הזו.

אז למי אנו נמשכים?

דנה סיפרה שכשראתה את עידו פעם ראשונה במסיבה היא התבוננה בסקרנות גדולה על הגבר הזה שממש מרשה לעצמו להיות כל-כך פתוח וחברותי ,שמדבר בקלות על הכל עם אנשים. היא הסתקרנה משום שהיא ראתה את עצמה מופנמת, עצורה, המתקשה להיפתח לאנשים. לימים גם עידו חשב שהוא הסתקרן מהשקט של דנה, שכן הוא רואה את עצמו כמי שלא יכול להיות רגוע וסולידי עם אנשים, מבלי לשים עצמו במרכז ולפטפט..

אנו נמשכים למי שיש לו את אותם החלקים שאנו הכנסנו למעין “מחסן” והקפאנו בתוכנו. אלה מיומנויות, תכונות, נטיות שלא ממש קיבלנו עידוד לקיומן בבית הורינו. קיומם אצל בן זוגנו בצורה כל-כך זורמת ופתוחה משלים אותנו. ככה אם אנחנו הססנים נימשך לאדם אסרטיבי, אם אנו בלגניסטים נימשך לאדם מסודר, אם אנו אנשים אמוציונליים נימשך לאדם שקול ורציונלי. כך בני זוג מרגישים ביחד שהם משלימים זה את זה למשהו אחד שלם. כמובן שכשנצטרך לחיות עם “המחסן” שלנו נריב על המחסן : “למה אתה כזה קר והגיוני..?. אין בך טיפת רגש….”

שני בני זוג באים לרוב מכאב ילדות דומה, אך פיתחו בהישרדות כילדים דרכי התמודדות הפוכים לאותו הכאב. זה שלמד לעשות בלגנים בבית כדי שיתיחסו אליו מתחבר עם זו שלימדה את עצמה להיות “ילדה טובה ומרצה.”

מה קורה כשהפרפרים בבטן נרגעים ?

לימים כשבני זוג יחיו ביחד הם יראו בבני זוגם דברים שלא ראו בשלב ההתאהבות. הם יחושו אכזבה, בלבול, תסכול, ספקנות “האם אכן מצאנו את בן הזוג המתאים”? מה שמשך בהתחלה הופך הרגל מעצבן.

בני הזוג יתחילו להתחכך עם התכונות שפצעו אותם בילדות. בן הזוג “זורה מלח” על פצעים שנדמה היה שהגלידו. מתחילים מאבקים, אך שלב זה הוא בלתי נמנע בהתפתחות נורמטיבית של כל זוגיות.הקושי בו שהוא מתיש כי חוזר על עצמו. בני הזוג מקבלים הזדמנות לצאת מדפוסי ההישרדות אותם סיגלו עוד בבית הוריהם ואותם הם מביאים לזוגיות. הם מקבלים הזמנה למחוזות התמודדות יעילים וחדשים. בזכות תסכולי בן זוגנו מאיתנו אנו מקבלים הזדמנות להכיר את הצרכים הקיימים מתחת לתסכול כדי להיענות להם בדרך אחרת. בני הזוג לומדים לצאת מהסימביוזה הרגשית בה הכמיהה היא ש”תחשב כמוני, תרגיש כמוני, תבין כמוני ותדע מה אני רוצה”… ל”אנחנו שניים ולנקודת המבט שלך יש ערך כמו לנקודת המבט שלי”.

מאבקי הכח נמשכים לעתים שנים רבות שבהם השניים רבים אצל מי האמת המוחלטת, מי צודק? מה נכון ומה לא? בני הזוג בונים רגשות אשם “אם רק היית מתנהג אחרת…”, מתקיפים את נקודות החולשה זה של זה, עושים ברוגז וכו’. זאת עד שלומדים לחיות במעין פשרה בה לעתים ממלטים עצמם מהזוגיות לאינטרנט, טיפול בילדים, רומנים, התמכרויות וכו’. 50% מבני הזוג הולכים על פתרון של פרידה-גירושין. נפטרים מהאדם אך לא מהבעיה. לרב נשארים עם חוסר מודעות לחלקם שלהם בקונפליקט הזוגי.

אז מה בעצם המטרה ?

גישת האימגו מאמינה שהקונפליקט הזוגי מזמין את בני הזוג ליצור זוגיות שאינה תגובתית אלא מודעת. ב-בחירת בן זוג, לא סתם בחרנו את בן הזוג הספציפי… בחירת בן זוג היא בעצם הזמנה לצמוח ביחד אחד בזכות השני. ללמוד לתרגל להיות פרטנר נכון לבן זוגנו, זאת באמצעות שימוש בתסכולים כמנוף לשינוי וצמיחה.

מה שבן זוגנו יצטרך מאיתנו זה מה שיהיה לנו לאורך החיים המשותפים הכי קשה לתת לו. בן הזוג יצטרך מאיתנו את אותם החלקים שלימדנו את עצמנו להוריד למחסן ולא נתנו להם ביטוי בתוכנו. כשנלמד לתת לבן הזוג את מה שדרוש לו/ה כדי להירפא, ונלמד להבין זאת, ניתן לא רק לבן זוגנו אלא גם לעצמנו מתנה אדירה של צמיחה. נחזיר לעצמנו את אותם החלקים שניוונו המבקשים חיים בחזרה.

כל אחד מבני הזוג משמש מאמן כושר אולטימטיבי אחד של השני. המסע הזוגי המשותף הוא מסע של יצירת מרחב בטוח למסע ריפוי הדדי ככה שמלוא הפוטנציאל האישי והזוגי יבוא לידי ביטוי בחיי השניים.

Call Now Button