משברי הזוגיות לאורך מעגל החיים

“זוגיות היא לא אודות לחכות לסערה שתעבור,  אלא אודות ללמוד לרקוד ביחד בגשם…..”

הקדמה

מערכת היחסים הזוגית היא כמו ספירלה- שמתקיימת בה מחזוריות של אהבה ושבר, תיקון וקשר. אחרי שבני הזוג נכנסים דרך שער האהבה הרומנטית, הם ייפגשו בשלב שהוא ממש התפתחותי של ” מאבק הכוח”, המזמין אותם לשער האהבה הבוגרת. בכל מחזור כזה  השבר אמור להיות מורגש כפחות עוצמתי, התיקון מהיר יותר- והקשר יחווה חזק יותר. הרגשות המתקשרים למאבק הכוח נעשים פחות הרסניים למערכת היחסים, בו בזמן שההבנה והחמלה גדלות, וכל זה כשהמחזוריות תשלים את עצמה.

הזוגיות מורכבת משום שאינטימיות לאורך השנים היא מאתגרת. אנו חיים עם פרטנר שהוא שונה מאתנו.  “הוא” זה לא “אני”. אנו שואפים לשנותו כדי להתאימו אלינו. החיים המשותפים מבליטים את השונות הזו. השונות מייצרת בנו חרדה. ” אם אקבל את זה שאתה אחר ממני, ורוצה או חושב אחרת, מרחב  הקיום שלי יצטמצם. “. בנוסף, בחיי היומיום אנו בורחים מלהרגיש רגשות קשים ומתקשים להכילם לאורך זמן כשהם צפים ועולים. במקום שבו נתקשה לטפל ברגשות שלנו, נשליך אותם על בן זוגנו וככה נחזיקו  כ”בן ערובה” של הרגשות השליליים, ולחלופין האחראי על האושר שלנו. בקלות נאשים את השני על היותו האשם בקושי שלנו.

מאבקי הכוח הם הדרמה שמייצרים בני זוג מהציפיות הלא מדוברות, האכזבות, המשאלות הסמויות, הצרכים מבן/בת הזוג שאותם מתקשרים פעמים רבות בתלונות, ביקורת, כעסים, והתנהגויות שמייצגות התמודדויות יותר מוקדמות שסיגלנו בבית ההורים, אל מול קשיים שהיו לנו כבר בבית הילדות. המשברים השונים שנחווה  סוללים לנו את הדרך לזוגיות יותר מודעת. זו שמזמינה אותנו באין סוף הזדמנויות לטפל אחרת בנזקקות שלנו ובפגיעות שלנו – באופן כזה שנצמח ביחד . משברי הזוגיות הן גם הזמנה לאתגר את עצמנו ללמוד להיות הפרטנר הנכון עבור בן/בת זוגנו כדי לשמש  אחד לשני ” מבצר  בטוח “. הבשורה הטובה היא שמאבקי הכוח יכולים להסתיים בטוב. אהבה  אמיתית ובשלה היא אהבה בה אנו לוקחים אחריות בוגרת על מעשנו והתנהלותנו , לומדים תקשורת אחרת וכנה שתתאפשר רק אם נחוש ביטחון בחברות ההדדית בינינו. כשנרגיש ביחד את תחושת הביטחון- אנרגיה של חיות והנאה תזרום בעורקי הזוגיות.

משבר השנה הראשונה :

בשלב הרומנטי-  כל אחד מבני הזוג במיטבו, עם הרבה איכפתיות הדדית. זו התקופה שבה המוח שלנו משחרר חומרים כמו אנדורפינים, דופמין,  – חומרים שאמורים להשאיר אותנו ב-high  ,  מאוהבים באהבה, אך עם קצת אשליה של מי הוא בן/בת הזוג. אשליה שהוא/היא יהיו כל מה שאנו מייחלים. שלב זה  הוא חשוב כי הוא משמש “דבק” לימים קשים יותר בזוגיות.

כשחיים ביחד והשיגרה מאפילה , כשעסוקים בקשיי היומיום של החיים , כשלצד הזוגיות רוצים לפתח קריירה, כשמתחילים הרהורים על המחויבות, הקמת משפחה, הזוגיות עלולה להפוך למובנת מאליה.  בפנטזיה הזו שבזוגיות נקבל את כל מה שאנו צריכים- נוצר סדק  ומחלחלת אכזבה . מתעוררות ספקות : ” אתה הוא מי שהתאהבתי בו “?  לאותו מרחב זוגי שפעם הרגיש כל כך טוב נכנסים תסכולים ששואבים את האנרגיה הרגשית : ” איך זה שאת לא רואה שקשה לי ?”, “איך אתה מסוגל לדבר אלי ככה ?” תחושת הביטחון מתערערת ובני הזוג עוטים שכבות של הגנה אחד מהשני למנוע פגיעה. נוצר ריחוק. יש מי מאתנו שכשנחוש ” סכנה” האנרגיה שלנו תתפרץ החוצה ואז נצעק, נטיח האשמות, ויש אחרים שבשעת “סכנה” האנרגיה תתכווץ והללו יסתגרו, לא ידברו ויעשו ברוגז. לרוב בני הזוג יתנהגו את המצוקה ופחות ידברו באופן שבן הזוג יבין. כשהדיאלוג יקטן , האינטימיות תצטמצם.

אז על מה רבים במיוחד בשנה הראשונה ?

לעתים כבר בתכנוני החתונה יש הרבה מתח שקשור לרצונות ההורים אחרת מבני הזוג עצמם, רצון שונה בין בני הזוג, לחץ להתחתן, מתח בין שתי משפחות מוצא שיכול להיות קשור לפערים של יכולות כלכליות שונות של ההורים ל”נדוניה”.

המחויבות לזוגיות, התחושה שהקשר הזוגי אמור להימשך כל החיים- מפחידה. האם נשרוד את המונוגמיה ?  עולות מחשבות כפירה, רצון להיות קצת לבד, קינאה בחופש של חברים שהם עדיין ברווקות. החיים מתחילים להתמלא במשימות שמייצרות ” פתחי מילוט ” מהזוגיות , כמו להישאר זמן ארוך מהצריך בעבודה.

בחיים המודרניים השאיפה בזמן הזה להתחיל להתקדם בסולם המקצועי – מעלה את ההגשמה העצמית למקום שמתחרה בזוגיות.

זוהי השנה שבה אמור להתקיים דיאלוג זוגי אודות  חלוקת התפקידים בבית . המאבקים יכולים להיות על כל נושא כמו מי שוטף כלים, בישולים :” תלמדי לבשל כמו אמא שלי “….., ניקיון הבית, כמות הבילויים, תדירות הסקס : ” אין לי כוח לסקס אחרי יום עבודה ארוך”… ויכוחים על כסף והוצאות, מה כמות הפעמים שנבקר אצל ההורים :  “לא מתאים לי כל סופשבוע להיות אצל הוריך. בואי נשאיר כמה סופי שבוע רק לנו “. כל אחד מבני הזוג מנסה להגדיר איך הוא רוצה שהחיים המשותפים ייראו וזה לא תמיד בהלימה. זוהי השנה של הלמידה איך לחיות ביחד. איך להכשיר את הקרקע להתרחבות המשפחה בהמשך.

בשנה הראשונה  בני הזוג יתחילו לראות דברים שלא ממש שמו לב אליהם בהתחלה . מתנפצת האשליה  כשאנו  מגלים שבן הזוג אינו מתמסר או מתחשב ומבין כמו פעם. יתגלו בבן הזוג תכונות שמזכירות לנו את ההורים שלנו, את הצרכים שהיו בחסך. כשנתחכך בתכונות שהיקשו עלינו עוד בילדות- נגיב בשליליות  “אתה אף פעם…. , את תמיד “…. באותן המריבות נשים איפוד מגן ונעשה את מה שלימדנו את עצמנו בילדותנו. אם למשל למדנו להיות מרצים  אל מול אבא שהיה ביקורתי וזעוף, קרוב לוודאי שנהיה מרצים גם בזוגיות. אם למדנו בבית שבו צעקות היו עניין שגרתי- לצעוק, קרוב לוודאי שנצעק על בן זוגנו. בריצוי נשלם מחיר של קושי לעמוד על שלנו. אם נרים את קולנו – לא נלמד לווסת את הרגשות שלנו. מחקרים רבים מדברים על גמישות המוח שלנו- ככה שאפשר לאמן אותו אחרת- ואנחנו רק נצמח כשנראה בתסכולים מקור לגדילה.

במגזר הדתי יש קשיים הנובעים מכך שבני זוג נישאים בגיל צעיר יותר, כשיש לעתים פחות בשלות, וקיימת הציפיה להקמת משפחה מוקדם יותר- כאשר משימת בניית הזוגיות וההריון הראשון מתרחשים כמעט במקביל. במגזר החרדי כאשר בני זוג כמעט ואינם מכירים זה את זו- המשימות הללו קשות שבעתיים.

המשימה החשובה לשנה זו : שבני הזוג יתאמנו ללמוד להקשיב אחרת האחד לשני. בעזרת ההקשבה ההדדית הם יצמחו מהתסכולים למקום שבונה ביטחון בקשר וחיבור רגשי עמוק יותר.

משבר הילד הראשון :

משבר זה לעתים מתחיל בדיאלוג בין בני הזוג על תזמון  הריון  זה. יש מי מבני הזוג שירצה עדיין להמתין, בעוד האחר רוצה לגשת למשימת בניית המשפחה בהקדם. בהתאם לגילה של האישה – ובפרט כיום שבני זוג מתחתנים או מתחייבים לקשר מאוחר יותר, התחושה שהשעון הביולוגי מתקתק מכניסה לחץ ומתח.

זהו אחד מהשיאים בחיי  בני הזוג השותפים ליצירה כזאת משמעותית בחייהם, כשלעולמם המשותף מתווסף ריגוש כה גדול להפוך להורים של ילדם המשותף. למרות שזה שלב התפתחותי נורמטיבי במעגל החיים, שלב זה מביא עמו הרבה אתגרים. ראשית הוא מפר לראשונה איזון בחייהם- באנרגיה המוקדשת להורות החדשה וזו המוקדשת לזוגיות. שני בני הזוג מתאמנים בתפקיד כה חדש בעודם חסרי ניסיון, תפקיד שדורש התיחסות 24/7 ואף לוקח משעות השינה ההולכות ומתמעטות. הזמן שמוקדש נטו לזוגיות הופך לזיכרון רחוק, שלא לדבר על בילויים זוגיים .

כיצד נראית השותפות ההורית, עד כמה שני בני הזוג מעורבים במשימה הקשה יהיה גורם שעשוי להקל או להיות קונפליקטואלי.  אבות מבטאים לעתים  את ההרגשה שהם הפכו לראשונה משניים בסדר העדיפויות : ” אשתי  כל כך בתוך האימהות שאני מרגיש ששכחה מקיומי. ”  השינויים ההורמונליים שעוברת האם מייצרים תנודות במצב הרוח, שמחה ואושר שמתערבבים עם רגישות, דכדוך שעלול להתפתח לדיכאון לאחר לידה, עצבנות, עייפות, אי שקט ומתח. האמא החדשה  בשלב זה של חייה מרגישה לעתים פחות צורך לביטוי האנרגיה המינית שלה כאשר השדיים שלה משמשים מקור להזנה ולא איבר לתשוקה. היא אינה מרגישה סקסית. זוהי אכן תקופה שמאופיינת בירידה בתדירות יחסי המין ואיכותם. חוסר סיפוק מיני משפיע על המרוצות מהזוגיות. שני בני הזוג עלולים לחוש מרוחקים, בודדים, נטושים, מה שמפתח כעסים על אובדן הזוגיות ומתבטא בהתחשבנות הדדית. כל אלה יערערו את תחושת הביטחון והיציבות בקשר הזוגי. שלב זה דורש גם איזון נכון בין ההורות, הזוגיות והעבודה , איזון מאתגר כשלעצמו. .

גבולות הזוגיות מאותגרים לעתים כאשר סבים וסבתות נכנסים לתמונה. רועי :  ” קשה לי מאד שאת כל הזמן מבקשת מאמא  שלך לבוא  לעזור, ואת לא סופרת אותי.  אין לי מספיק פרטיות בבית “…. זוהי בהחלט תקופה שגם סבים וסבתות נדרשים לדעת את מקומם  וגבולות ההתערבות שלהם כדי לאפשר לבני הזוג להתחזק  בשותפות שבונים  .

עוד על האתגרים : שלב זה מאתגר את יכולת הסתגלות בני הזוג לשינויים, יכולתם להתגמש, יכולתם למצוא באמצעות דיאלוג הדדי פתרונות יעילים של הקונפליקטים ביניהם, יכולתם לקבל את השונות ביניהם ולכבדה, יכולתם לגבש הורות המוסכמת על שניהם.

ד”ר גוטמן החוקר שנים רבות זוגיות טובה מציין שכשבני זוג מכירים ויודעים האחד את השני,  מכירים היטב את הפחדים, הכמיהות, הרגישויות , ומאפשרים לבן/בת זוגם לדעת אותם עמוק מבפנים, הם יהיו ערוכים טוב יותר להתמודדות הרגשית מול מאורעות חיים כמו לידת הילד הראשון. הוא מציין ש-67% מהזוגות מתמודדים עם תחושת ירידה ברמת שביעות הרצון מהזוגיות בשנה בה נולד ילדם הראשון. 37% צולחים שנה זו, ומחציתם של אלה מרגישים אף שיפור בזוגיותם.

יכולת השניים  להעצים את תחושת השותפות תשמש לחיזוק הביטחון ההדדי בקשר . ההורות אינה בהכרח  צריכה לאיים על אשר חוו בני הזוג קודם ללידה. זהו שלב שיכול להביא נחת והנאה מהחוויות החדשות אותם חולקים השניים, ועומק ליחסים.

משבר השנה השביעית :

מחקרים עדכניים מראים שמה שקראנו לו ” משבר שבע השנים” קורה כיום מוקדם יותר, ובפרט אם בני הזוג חיו ביחד לפני מחוייבותם .

עם השנים, כשהזוגיות תהיה “מוכרת”  ותתאפיין באותם מאבקי הכוח שמקבלים ביטוי  בביקורת, בתלונות, בחוסר שביעות הרצון ,ובתחושה     ש” אני לא מספיק טוב בשבילך ” –  בני הזוג יחושו בדידות, חוסר אונים, ללא ידיעה ברורה איך לעשות אחרת. הזוגיות תהפוך  יותר ויותר תגובתית, כשיכולת האמפטיה, הסובלנות האחד לשני-  יפחתו. ההתרחקות המנטלית בשנים בהן המחוייבויות הולכות ומתעצמות  – פוגעת באיכות הקשר הזוגי.  לקראת שבע שנות הנישואין בני הזוג לרוב יסיימו את לימודיהם, השנים הראשונות והמאתגרות של גידול ילדים קטנטנים בשילוב הקריירה – יכולות להיות מאחוריהם. עם זאת המרוץ המטורף והעומס של חייהם עדיין ממשיכים וגובים את המחיר.  הזוג עדיין עסוק בגידול הילדים, במשכנתא שלעתים חונקת, בהתקדמות המקצועית והכלכלית, והעבודה היומיומית הופכת אפורה ורוטינית . כשכל אחד מבני הזוג שקוע בשיגרת חייו, הזוגיות עלולה להפוך  לחיים במקביל. השותפות של בני הזוג במשימות הרבות ובמטלות היומיומיות תקבע אף היא את איכות הקשר ביניהם.

” פתחי המילוט “- באמצעותם בני הזוג נמנעים להיפגש ולשוחח על הקשיים, הופכים לדרך ליצירת המרחק מהאינטימיות. כשהצרכים של כל אחד מבני הזוג אינם מקבלים מענה, בני הזוג עלולים לחפש מענה לצרכיהם מחוץ לזוגיות. פתחי מילוט שכיחים ושיגרתיים יותר הם מילוט לטלוויזיה, לאינטרנט ולפייסבוק, לעבודה מרובה, לטיפול בילדים ולספורט. כולן פעילויות לגיטימיות שאנו עושים בשיגרה, אך אנו יודעים לומר לעצמנו מתי אנו משתמשים בהם כדי להימנע מלהיפגש עם המתח והתיסכול מהיחסים. פתחי המילוט היותר הרסניים הם התמכרויות לאלכוהול, לסמים, לאוכל. בגידות אף הן כאמור פתח מילוט הרסני. הסטטיסטיקה אומרת ש60% מהגברים וכ-40% מהנשים יבגדו במהלך נישואיהם.  הזוגיות יכולה לייאש ולהבריח בני זוג לפרידה או גירושין מהר מדי מבלי שניסו לתקן ולשקם.

בנוסף, התסכולים של ההורים עם ילדיהם הקטנים והמאבקים עמם, מפגישים את ההורים עם “הילד שבתוכם”- אותו ילד שהם עצמם היו בהתמודדות שלהם אל מול הוריהם . אם הם עצמם למשל חוו את ההורה שלהם ככזה שלא הציב להם גבולות- הם עלולים להתקשות להציב גבולות לילדם, או שיציבו גבולות מאד נוקשים. אם התקשו להיות אסרטיביים מול הוריהם, קרוב לוודאי שיתקשו להיות אסרטיביים מול ילדיהם. השונות בהורות של כל אחד מבני הזוג עלולה להתאפיין במריבות רבות אודות סגנון ההורות וקושי לשדר מסר אחיד לילדיהם.

בני הזוג חוזרים באופן לא תמיד מודע, על דפוסי קשר אותם הם חוו למרות שאמרו לעצמם ” אני לא אהיה כזה ואעשה זאת לילדי או לבן/בת זוגי …”

לעתים נוצר כבר פער בין בני הזוג באם האחד התפתח בלימודים או קריירה כשהשני דרך במקום. חשוב מאד ששני בני הזוג ימשיכו להתפתח כדי להתקדם ביחד.

כשזוגות ישכילו להבין שמערכת היחסים זקוקה לתחזוקה קבועה ויומיומית, לפירגון ולא לביקורת, מדי פעם להתחדשות והתרעננות רק שלהם כבני זוג , אין ספק שהם יהיו במקום אחר בהמשך דרכם. ולא- הטיפול הזוגי אצל מטפל מוסמך הוא הכיוון שעליהם לפנות.

משבר אמצע החיים

משבר אמצע החיים לרוב מורגש סביב גיל המעבר- לקראת גילאי ה-50. משבר כזה יכול לארוך 3-10 שנים אצל גברים ו-2-5 שנים אצל נשים. יש כבר שנים רבות להתבונן בהן לאחור – הן בהישגים האישיים והן בזוגיות. נעוריהם מזמן חלפו וכל אחד מבני הזוג מתבונן בחשש לתחילת הזדקנותם. הילדים כבר גדלו והנזקקות שלהם ביומיום להוריהם פוחתת משמעותית. הם בונים בהדרגה את עצמאותם המופרדת.

שלב זה הוא מעין ” סיכום ביניים ” בו עולות חרטות ונעשה בדק בית בנושאים שונים : עבודה או קריירה- ” האם נהניתי ממה שעשיתי ?” ” האם הגעתי להישגים להם שאפתי ?” ישנה התבוננות במצב הגופני , בבריאות, הפחד משינויים פיזיאולוגיים מקנן . נעשית סקירה של מערכות היחסים כולל המערכות המשפחתיות- משפחה מורחבת, הזוגיות, היחסים עם הילדים: התבוננות בנתיב אליו פונים הילדים,  הזדקנותם של ההורים שלעתים הופכים סיעודיים, או שנפטרים.

יש כאלה שמסתכלים לאחור וחשים חרטה אודות הנתיב שבו בחרו. לעתים עולה כעס או דיכדוך על מטרות שלא הושגו. לעתים עולה רצון להחליף קריירה ולעבור לתחום עיסוק חדש. חיפוש אחרי חלום חדש שימלא את האנרגיה בהתחדשות. מקום זה מעלה לעתים משאלה להיות לבד, בריחוק מה מבן/בת הזוג- שאיפה למופרדות .עם זאת עולות דאגות כלכליות ורצון להבטיח שמירה על רמת החיים שהושגה וחיסכון לשנות יציאה לגימלאות.

הנשים בשלב זה בחייהן נכנסות לגיל הבלות בו נפסק המחזור החודשי. גלי החום ושאר תופעות הלווי יכולים להתבטא בשינויים במצב הרוח, עצבנות, חרדה, דיכאון, עייפות, כאבי ראש וכו’. בקרב הגברים קיימות תופעות הדומות לגיל מעבר הנשים כמו ירידה בחשק המיני, ירידה באיכות הזיקפה, שינויי מצבי רוח: דכאון, כעס, נשירת שיער נוספת וכו’.

בני הזוג חוזרים לטפח את עצמם כדי לחוש צעירים ובעלי חיות. יש שיעשו ניתוחים פלסטיים, ירכשו מוצרים יקרים- מכוניות, אופנועים, תכשיטים, בגדי יוקרה .

זהו שלב בזוגיות שחלק מהשאיפה להתחדשות מביא בני זוג לבגידה והתאהבויות חדשות. רומנים הם פעמים רבות ביטוי לחיפוש אחר חיות, הרפתקאה, ריגוש חדש. הרומן לעתים משמש טיפול ” אנטי דיכאוני”, חיזוק דימוי נשי או גברי, העצמת ביטחון עצמי מעורער. באם בזוגיות הצטברו חוויות של זרות, נתק רגשי, חסך בביטויי חום וקירבה, הימנעות מאינטימיות, דעיכת העניין בזוגיות הקיימת, שחיקה הכוללת גם את המיניות והתשוקה-  יעלו סיכויי המילוט לרומן.

מאחר ותוחלת החיים כיום עלתה ועומדת סביב גיל ה-80, הרי שיש עוד שנים רבות בפני בני ה-50 , שיאפשרו את ההתחדשות של מחזור החיים בדיאלוג זוגי ובניית חזון משותף להמשך הדרך.

המיתוס שאומר שבגילאי אמצע החיים תתחיל ההידרדרות לא יהיה כזה אם המוח של האדם לא יאמין בזה .

משבר הקן המתרוקן

” הקן  המתרוקן ” הוא השלב שבו אחרון  הילדים עזב את הבית והשאיר את  “הקן המשפחתי ” ריק. ההורים חשים את הריקנות, שהילדים כבר לא זקוקים להם ברמה יומיומית.  בני הזוג חוזרים לבית שקט, נשארים לבד ללא העיסוק ההורי שהיה חלק גדול מחייהם. לעתים בני הזוג מתקשים למלא את היממה בעיסוקים אלטרנטיביים. הם משועממים .

שנים אלו מחזירות את בני הזוג להתמקד האחד בשני. אם התפתחה זרות והיה ביניהם ריחוק זה זמן, הרי שחזרה לאינטימיות שלא הייתה מנת חלקם תהיה מאד קשה ומאיימת.  בזוגיות שלא ” הישקו ” אותה במים מזה שנים- בני הזוג יתקשו להתמודד עם החלל שנפער כעת. זו כמובן יכולה להיות תקופה של פריחה זוגית בפרט אם הזוגיות טופחה לאורך השנים.

יש משפחות שמתקשות לאפשר לילדים את יצירת הנפרדות והעצמאות להן זקוקים. ההורים יפעילו לחץ גלוי או סמוי באמצעות מניפולציות של אשמה כדי שהילדים ישמרו על הנאמנות הראשונית להורים ולא לבני זוגם ומשפחתם הגרעינית. דפוס זה משרת את צורכי ההורים על חשבון  הילדים. ההיצמדות לילדים משמשת פתח מילוט מהחלל הזוגי. זו תופעה מוכרת גם בקרב הורים שהם אלמנים שנשארו לבד.

חשוב יהיה בשנים אלו לנצל את ההזדמנות לבנות מחדש זוגיות מהנה, לחזור ולתכנן פעילויות זוגיות לצד אישיות, לטייל, למצוא תחביבים ועיסוקים משותפים, לחזור ולמלא את זוגיותם בעניין המרגש אותם. חשוב לשמור שהזוגיות תהיה גם מקור לתמיכה האחד בשני, ולעידוד של עשייה וענין המתחדשים. כמו למשל אם אחד ההורים מתקשה, או נכנס לתחושת דכאון — תחושת אובדן המשמעות בחייו.

טיפול זוגי בסובלים מתופעת הקן המתרוקן מסייע לבני הזוג לשקם את זוגיותם, לעבד את המשקעים שנוצרו לאורך השנים ביחד, ולייצר התחדשות של זוגיותם. עבודה זו תסלול את הדרך ליצירת תחושת משמעות מחודשת לחייהם המשותפים.

לסיום :

כפי שאנו רואים- כל שלב בחיי הזוגיות הוא בעל אתגרים משלו. התסכול יהיה תמיד הזדמנות והזמנה לריפוי ולצמיחה . אהבה היא אמנם כוח החיים, אך היא מעבר להרגשה. יש בה מחוייבות לעשייה. היא קוראת לאמת של כוונה וביטוי ולנתינה- לא רק לקבלה. זוגיות מוצלחת- בכל שלב ושלב דורשת התמסרות, מוטיבציה להשקעה, פתיחות לאינטימיות , ודיאלוג מתמשך בין  שני בני הזוג בו ההקשבה לאחר, גם אם חושב אחרת ממני- תהיה המוטו. זה לא קל לעשות בפרט כשלא תמיד נסכים, אך זו הדרך המובטחת יותר לזוגיות בריאה.

לאורך חיי הזוגיות מצלצלים פעמונים קטנים שמטרתם למשוך את תשומת לבנו למתרחש בזוגיות שלנו. לעתים אנו בוחרים להתעלם מצלצולם , עד שמגיע ” פעמון כנסייתי ” גדול שמצלצולו כבר לא נוכל להתעלם. פעמון זה יתריע : ” די להתעלמות”.  הפעמון קורא לבדק בית, לשינוי, ומצביע על אנרגיה חסומה שמבקשת לצאת, צמיחה שמחכה להתרחש.

הקשיבו לכל סוגי הפעמונים…..

Call Now Button