סיבות למריבות זוגיות

בני זוג נכנסים ליחסים לרב דרך שער האהבה הרומנטית ולאחריה הם ייפגשו במאבקי הכוח המתמשכים לעתים, שבעצם מזמינים אותם לשער האהבה הבוגרת.

התסכול וחוסר הסיפוק שמחלחלים כשהפרפרים בבטן נרגעים, מקורם בפנטזיה סימביוטית שעמה אנו באים לזוגיות : ” אנחנו אחד ואני האחד”… המשאלה ” שתחשוב כמוני, תרצה מה שאני רוצה, שתדעי מה אני צריך בלי שאצטרך להגיד בכלל”… לא ממש מתקיימת.

אנו חיים עם פרטנר שהוא שונה מאתנו, “הוא/היא” זה לא “אני”. אנו שואפים לשנותו כדי להתאימו אלינו כי קשה לנו לשאת את השונות. השונות לעתים מעוררת חרדה : ” אם אתה תהיה הצודק, אני מצמצמת את עצמי”….

ברמה לא מודעת אנו בוחרים אהבה המוכרת לנו במטרה לסיים את שנות הילדות ולא להישאר עבדים של ההיסטוריה שלנו. יתגלו לנו בבן זוגנו תוך החיים המשותפים תכונות הדומות להורים שלנו ויש לנו רגישות כלפיהן. ככה נתחכך בהן והן יעלו את המתח והתסכול עד כדי מריבות שלעתים יוצאות על פני השטח על “שטויות”. למרחב הזוגי מחלחלת אנרגיה שלילית מרחיקה, עם רעלים כמו האשמות, ביקורת ושליליות מתוך האכזבה. אנו מבטאים לרב את הצורך שיושב מתחת לתסכול בתלונה : ” אתה אף פעם…” “ואת תמיד”….

במריבות נשים על עצמנו אייפוד מגן ונעשה את מה שלמדנו לעשות בהישרדות מול דמויות ההורים בילדותנו. אם למשל למדנו כילדים לרצות אבא שהיה איש ביקורתי וזועף , קרוב לוודאי שנרצה את בן זוגנו. אם למדנו בתוך בית שבו צרחות היו עניין שיגרתי, לצעוק – נצרח במריבות על בן זוגנו. ההישרדות הפכה לטבע שני. עם זאת מאבקי הכוח מזמינים אותנו לצמוח להגיב ממקום יותר בוגר ולא תגובתי והישרדותי. אם נגיב לרב בריצוי, נשלם מחיר של חוסר צמיחה ליכולת להיות אסרטיביים המבטאים את העצמי שלנו . אם נצרח אזי לא נלמד לווסת את הרגשות שלנו. אבל אם נבין זאת ונתחיל במודעות לאתגר את עצמנו להקשבה הדדית- המוח שמפעיל אותנו , יתגמש ללמוד אחרת. מחקרים רבים כיום מדברים על יכולת הגמישות של המוח שלנו.

לרוב לשני בני זוג פצעי ילדות שיש בהם דמיון ,אך חליפת ההישרדות כאמור תהיה הפוכה ולכן שתי החליפות השונות יתחככו זו בזו. אם אחד מבני הזוג למד להיות מאד פסיבי ודחין והוא נשוי לאשה מאד פעלתנית , (המשיכה לשונה מאתנו תחבר בהתחלה )- יבוא היום שהפסיבי ירגיש שאשתו מאד דומיננטית ומחליטה לבד, בעוד אשתו תכעס ותריב על הדחיינות שלו ואי השותפות ההולכות עם הפסיביות, והם יריבו הרבה על כך. אם יקשיבו זה לזו במקום לריב, יש סיכוי שבהקשבה ההדדית יעשו מאמץ לצמוח מתוך התסכול ולהבין שכשבן זוגנו צריך מאתנו דבר מה, ואנו ניענה לבקשה , אנו עצמנו נצמח כבני אדם להיות אנשים שלמים יותר ברמה ההתפתחותית. אם המרצה מבין השניים בעקבות ריצוי רב שנים , ניוון את שריר האסרטיביות שלו זקוק ממנו בן זוגו- ” אתה אף פעם לא מביע דעה ברורה ואומר מה אתה רוצה “…..כשייתן לבן זוגו את המתנה הזו ויתרגל להשמיע את עצמו, בעצם יתפתח ויצמח.

הנושאים עליהם רבים בני זוג הם מאד מגוונים ולרוב אינם הסיבה העמוקה למריבה. המריבות יוצאות על כסף וניהולו, יחסי המין –הצפיות השונות , הצרכים השונים, התדירות וביטויי המשיכה, מריבות על ילדים והורות, מריבות על יחסים עם משפחות המוצא, מריבות על שותפות בבית, מריבות על חוסר מעורבות , חוסר הערכה הדדית, להזכיר אחדים מהם.

הבשורה הטובה היא שמאבקי הכוח מצמיחים ויוצרים זוגיות אמפטית , קשובה בוגרת , והרבה פחות תגובתית. אם נלמד להמיר תלונה בבקשה – יש סיכוי שמאבקי הכוח ילכו ויפחתו.

עם המשכם של התסכולים הופכת השליליות לסימפטום שכיח של המריבות. שליליות מתבטאת במלים, טון דיבור, הבעות פנים והתנהגות המבטאת אי שביעות רצון. שליליות יכולה ממש להיות “התעללות סמויה”. השלילה מערערת את הביטחון הקיומי במרחב הזוגי. אם נעבוד על מניעת הביקורת זה כלפי זו בתגובה לשונות של האחר, נחוש את ההשפעה שיש להסרת השליליות על החיבור הרגשי בזוגיות.

דרך אחת כבר להתחיל לעשות זאת היא לאמן את מוחנו בחשיבה חיובית. לפחות פעם אחת ביום נחשוב על דבר חיובי שאנו מעריכים בבן/בת זוגנו. ואם כשנבוא הביתה נשתף במחשבה הזו שלנו את האחר, ונלמד להגיד מילה טובה , נתחיל מסע חשוב להפחתת המריבות שאוכלות כל חלקה טובה בזוגיות.

Call Now Button