על הסליחה הבינאישית ודיאלוג האימגו

יום הכיפורים מציב פעם בשנה את הסליחה במרכז תודעתנו. לסליחה אמיתית יש מהות עמוקה ואינטימית ביחסים.

כבני אדם אנו מחווטים לקשר, לחיבור בינאישי. כאשר מישהו קרוב פוגע בנו, נתקשה לעתים לסלוח. יש תחושה של כפירה בנאמנות ובאמינות הקשר, הפרה של “החוזה הבינאישי”. ההתלבטות של לסלוח או לא היא חלק מחיי היומיום שלנו, כמו שעוולות שזורות בחיינו הבינאישיים והחברתיים כשהמנעד הוא רחב וכולל אלימות ביחסים אינטימיים, בגידה, גילויי עריות וכו’. המוח התגובתי באופן אוטומטי יזהיר אותנו להתרחק ממי שפגע בנו. הכעס והעלבון שומרים עלינו במרחק כזה שלא תתאפשר פגיעה נוספת. רק כאשר הפוגע מכיר במעשיו ויבקש את מחילתו של האדם בו פגע, עשוי להתחיל תהליך חשוב של סליחה.

הסליחה היא גשר לריפוי פסיכולוגי ונפשי והיא מאפשרת גדילה אישית וזוגית, תרגול של חמלה ואמפטיה. תהליך הסליחה הוא תהליך של גילוי עצמי ולא ” פעולה” בלבד או אקט הצהרתי. כל עוד שוררים בין בני זוג כעס, פגיעה ואף רגש נקמנות- לסליחה לא תהיה משמעות. נלסון מנדלה כתב עם שחרורו שהוא ידע שאם לא ישאיר את המרירות והשנאה מאחור- הוא יישאר עדיין כלוא. כשאיננו סולחים- אנו מעמיקים את זהותנו סביב הכאב.

ישנם הרבה מיתוסים לגבי הסליחה שמבלבלים אותנו: שלסלוח פירושו לשכוח או להתעלם מהעוול; שלסלוח פרושו להראות חולשה; או לתת אמון מחדש. עוולות בלתי נשכחות וסליחה היא בחירה ואינה תהליך מחייב.
מה שמשפיע על יכולתנו לסלוח קשור לטיב המעשה הפוגע, יכולת הפוגע להכיר בחלקו בפגיעה, טבע היחסים בין הפוגע לנפגע, סוגיות של אמון מוקדמות יותר ביניהם. ביטוי של חרטה אמיתית שתיגע בלב האחר. אימוץ של דרכי פעולה חדשים.
יש לעתים שבקשת הסליחה מקדימה את זמנה. הפוגע מתקשה להכיל את תחושת האשמה מפחד מעתיד היחסים ככה שהבקשה לסליחה היא מן השפה לחוץ. גם הנפגע עצמו רוצה לעתים להישאר בעבר ומתקשה להיות ממש בהווה. כעסו של הנפגע על עצמו שלא צפה את הנולד או התעלם מסימנים מקדימים מסבירים את קושי הנפגע לסלוח לעצמו, מה שמשפיע על יכולתו לסלוח לשני. חוויות של בושה יוצרות תגובות של היסגרות ומעכבות התקדמות. יש אחרים שחושבים שסלחו, אך מתחת לפני השטח כנראה סלחו מהסיבות הלא נכונות של חשש לאבד את בן הזוג, או חשש לתגובות מאיימות באם העוול לא יסלח. יש המסרבים לסלוח ומעדיפים להכניס את הפוגע ל”מאסר עולם” במובן שלא מוכנים לשום דיאלוג עמו. 
חשוב שנשאל את עצמנו מהי גישתנו לסליחה? מה למדנו בבית בו גדלנו על אפשרות הסליחה? על מה נצטרך לוותר למען הסליחה? מה יידרש עבור הסליחה?

בתמונה יד זועקת לעזרה ויד מושטת לעזרה. מאמר על הסליחה הבינאישית ודיאלוג האימגו

מה עושים כדי להגיע למצב של סליחה?

סליחה לוקחת זמן, חייבת להיות לה מוכנות ובשלות. לפני הכול יש לעבד את הכאב כדי שאפשר יהיה בהדרגה לשחררו.
חשוב שנשאל את עצמנו מהי גישתנו לסליחה? מה למדנו בבית בו גדלנו על אפשרות הסליחה? על מה נצטרך לוותר למען הסליחה? מה יידרש עבור הסליחה?
למען הסליחה חשוב שהנפגע וכן הפוגע יתחברו למעגל שהוביל אל הפגיעה באופן עמוק. האם הפגיעה יושבת על פגיעות מן העבר שטרם עובדו? שני הצדדים משחזרים פעמים רבות כאב עתיק יותר. ההכרה של הכאב ומוכנות הפוגע להבין את הנסיבות שהביאו למעשה המסוים, לקיחת אחריות מלאה תוך תשלום המחיר הנדרש למתן הסליחה – אלה יאפשרו לעבודת ההבראה של הקשר באמת להיעשות.

הכפרה משמעותה שיש נכונות להתחיל מחדש את היחסים על כל התובנות שניבנו. תהליך זה חייב להיות דיאלוגי במפגשים שבהם כל אחד מקשיב קשב מלא לאחר, קשב המכיל גם דיאלוג של חרטה על הפגיעה. עבודה דיאלוגית זו נעשית במיטבה בעזרת טיפול זוגי בשיטת האימגו אשר מדגיש את שפת הדיאלוג הבינאישי וכן לימוד לקיחת אחריות הדדית של שני בני הזוג לאיחוי הקרעים והפגיעה, עד לנתינה וקבלה של הסליחה.

ליאורה גרינהאוס מטפלת זוגית ומחברת הספר: מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות.

Call Now Button
Open chat
דילוג לתוכן