אנו כבר מעל שנה במלחמה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של מדינתנו. אנשי המילואים עושים כבר סבבים של שרות מספר שלוש ואפילו יותר ועוד ידם נטויה. איך הלוחמים עצמם ממשיכים לעשות את המעברים מהלחימה לבית וחזרה לקרב כל כך הרבה חודשים ואיך בני המשפחה – בני הזוג והילדים מסתגלים להיעדרות הלוחם וחזרתם לשגרה?
המצב הלוחמני שמשאיר את החיילים ברמת דריכות גבוהה, סטרס ועוררות גבוהים, אנרגיה זו צריכה לעשות מעבר לא פשוט לרגיעה ושקט שהם בדיסוננס לימי המילואים. איך עושה הגוף את האיתות שהסכנה חלפה במעבר הביתה?
במעברים הבייתה הגוף לעתים לא תמיד משתף פעולה. אם נעשה הצצה למשל לתחום המיניות כשיצר החיים מתמודד עם המוות סביבנו, החשק המיני נפגע, זיכרון או מחשבה שקופצת בזמן האקט המיני עלולה לשבש את המשך הזרימה של האנרגיה המינית, יש קושי למקד את הקשב וכל זה עלול אף לפגוע בזקפה שלא מחזיקה, אורגזמה שלעתים לא קורית.
איך מתפקדת האנרגיה ההישרדותית כשמסביבנו שכול, אבלות ודיכאון? איך יצר החיים נע ונמצא בדיאלוג מתמיד עם המוות? ההישרדות לאחר זמן כה מתמשך מעלה את הרצון לתת ביטוי לדחף החיים, מאידך יש אנשים שירגישו אשמה על הרצון לשמוח, לבלות.
ניהול חיי משפחה בימי מלחמה מתמשכת
ניהול חיי המשפחה כשאנו באיום בטחוני מתמשך, בחוסר ודאות מה יוליד יום וסיום המלחמה לא נראה באופק – כל אלה הפכו לאתגר. רבים מתושבי הצפון והדרום אשר התפנו מבתיהם – בית עבורם הפך למושג ארעי. חלקם עברו כבר מספר מלונות ובתים. כל אלה מהווים אתגר עצום להורים וילדיהם. הצורך לנהל חיי משפחה כביכול שגרתיים, מייצג קושי ומביא לעתים קרובות לחוסר סבלנות, התפרצויות כעס, תגובות לא מווסתות, ריחוק, ככה שהחוסן המשפחתי נפגע.
הילדים זקוקים להתקשרות בטוחה ומתמשכת עם ההורים והדמויות המשמעותיות בחייהם. שיח של הורה עם ילדו שמסביר דברים, מנסה לקחת אחריות על תגובות חזקות, מתעניין למה זקוק הילד ומה מרגיע אותו, מה עובר לו בראש ואיך הוא מבין את המציאות, כל זה הוא מאד חשוב. קבלה, הבנה, חמלה ואמפטיה הינם חיוניים.
ההורה עצמו הנתון למצוקה צריך למצוא את הדרך לאזן בין צרכיו שלו וצרכי ילדיו. על ההורה לשאול את עצמו למה הוא זקוק בכדי שיוכל לווסת את עצמו ולחזור לתפקוד כאשר מתקשה.
השיח המשותף מייצר שפה שמקרבת בין ההורה לילדו. בכל גיל אפשר להוסיף אנרגיה יותר קלילה ומשחקית בין הורים לילדיהם.
מעבר מטראומה לפוסט טראומה – סימני זיהוי
כיום, לאחר שנה של לחימה, יהיה אחוז קטן יחסית של לוחמים מכלל אנשי המילואים שהטראומה שחוו תהפוך לפוסט טראומה. אחרי חודשים כה רבים שעברו ניתן לאבחן אם התגובות ללחימה נרגעו והתמתנו בהדרגה או שהתגובות התעצמו. האם ישנה החמרה במצבי הרוח? האם הפלשבקים של המלחמה נשארו עוצמתיים ומפריעים לתפקוד? האם ההתפרצויות נשארו יחסית תכופות? האם ישנן התנתקויות?
במצב של החמרה בסימפטומים יש לטפל מקצועית באמצעות מומחי בריאות הנפש וכמה שיותר מהר.
הצעות ייעול בהתמודדות הזוגיות, המועקה והמלחמה המתמשכת
- תקשורת ושיח – כוח חשוב יש לתקשורת הבינאישית המאפשרת לדבר את אשר חווים ומרגישים. השיתוף ההדדי מפחית את המצבים בהם מתנהגים את אשר מרגישים, מה שמייצר אי הבנות, בלבול ופרשנות מוטעית. התקשורת עוזרת לא להישאר לבד עם כובד החוויות. היא מייצרת מרחב אינטימי של יתר הבנה, סבלנות ואמפטיה.
- דיאלוג ה אימגו מהווה כלי נפלא לשיח אינטימי שכזה מאחר והוא עוזר לכל אחד מבני הזוג 'לעבור את הגשר' לעולם של בן-בת זוגו, להבינו בצורה מעמיקה יותר. קיראו עוד באתר על דיאלוג האימגו וחשיבותו.
- יש לזכור שהשוני בהתמודדות עם המצב הקשה והמתמשך הוא שונה בין שני זוג ואף הילדים. התובענות, הדרשנות והציפיות לסנכרון והתאמה אינם ריאליים. יש לכבד את השונות והיא תקל על הקבלה.
- מגע של העור כמו חיבוק לרוב מעודד ויוצר התניה לתחושת ביטחון ורגיעה. אנו רואים זאת מקטנות כמה המגע מרגיע את הרך הנולד. מגע נעים משחרר אנדורפינים המפחיתים לחץ וחרדה, משחרר אוקסיטוצין שאף הוא מסייע ליצירת קירבה וביטחון, כשבמקביל מפחית את הורמון הלחץ בשם קורטיזול. המגע לרוב מפחית את המצוקה הפיזית והפסיכולוגית. עם זאת יש לשאול האם מתאים לשני החיבוק בזמן שמציעים אותו. הילד המקבל חיבוק מההורה לרוב חווה את האכפתיות והאהבה כלפיו, שהוא חשוב, מה שיכול מאד להרגיע אותו, להפחית מלחציו ולסייע לחוויה של חיבור ושייכות. חיבוק המלווה אף בתנועתיות מצד לצד יכול להגביר את חווית הסינכרון ביניהם. גם במיניות במידה ומתעוררים קשיים יש לזכור שאם נוצרה אינטימיות (קירבה רגשית) יש לראותה כחשובה לא פחות מה'ביצוע'. מאד חשוב להימנע ממחשבות של "משהו לא טוב קורה בזוגיות שלנו" או "הוא כבר לא נמשך אלי"…
- יש לזכור שלאורך שנה זו יש עליות וירידות במצב הרוח. יש לבוא עם חמלה, סבלנות ואמפטיה למצבים אלו. אם למשל המילואימניק חווה יום של הסתגרות, או חוזר הבייתה ולא רוצה בהכרח לדבר על פרטי חוויות המלחמה, חשוב לגלות גמישות ולאפשר זאת. הירידה לפרטים מחזירה לחוויה שהוא מנסה להימנע ממנה.
- חשוב לייצר מודעות עצמית של מה מרגיע אותי כשאני לחוץ/ה? להיות חמלים כלפי עצמנו ובני זוגנו. להימנע מדרישות מעצמנו או בן/בת זוגנו. אם אני זקוק/ה למרחב אישי בנפרד יש לכבד זאת מבלי לחשוב שזה אומר שלא מעוניין בקרבתי או נוכחותי.
- חשוב שלא להישאר צמודים למסכים וחדשות בזמן הזוגי המשותף בבית. המסכים משאירים אותנו בדריכות, כבדות, לחץ וחוסר רגיעה.
- חשוב לחשוב ביחד איך לייצר משחקיות וקלילות בזוגיות שתקל על הכבדות והדיכדוך.
- חשוב שבני הזוג יחשבו ביחד איך ליצר תקווה ולו הקטנה, קו אופק, אופטימיות. לתכנן ביחד תוכניות גם אם האופק לא נראה לעיין.
כתבה ליאורה גרינהאוס – מטפלת זוגית ומשפחתית ותיקה ומומחית בטיפול אימגו.
ליאורה גרינהאוס, מומחית רבת שנים בטיפול זוגי ומשפחתי, מרצה ברחבי הארץ, מלמדת ומדריכה בטיפול זוגי, מייצגת את ישראל בארגון האימגו העולמי, ומחברת הספר "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות". טיפול זוגי בגישתי מאפשר תירגול של חיוביות העוצר את הדינמיקה השלילית והריקוד הזוגי ההרגלי.
מוזמנים לסדנה לזוגות בשיטת האימגו במכון שינוי, קיבוץ גליל-ים, הרצליה. אם אתם מאמינים שחייכם הזוגיים יכולים להיות טובים ומהנים יותר ואתם רוצים לעשות שינוי, סדנת האימגו נועדה לכם.
ההרשמה על בסיס מקום פנוי בטלפון: 052-8334457.