נופר ומיכה זוג שהתגורר בעוטף עזה, חיים זה מספר חודשים בתל אביב. בשבעה באוקטובר איבדה נופר את אמא וסבתה שנרצחו בקיבוץ. חודשים לפני המלחמה איבדה נופר את אביה למחלת הסרטן. נופר מתקשה לתפקד מאז המלחמה, סובלת מנדודי שינה, מצבי רוח משתנים, כועסת על כל העולם ובפרט מוציאה את תסכוליה על מיכה. מתחת לכעס יושבים רגשות אשם על כך שניצלה ולא הצליחה להגן על אמה וסבתה. כמו כן קיים אבל שלא טופל על אבדן אביה. היא נזכרת לאורך היום בשאר אנשי הקיבוץ שנרצחו או נמצאים בשבי. מיכה מנסה לתמוך אך מדי פעם אף הוא 'מאבד את זה' ותחושת' דיי נמאס לשמוע 'שוב ושוב אותם דברים ולהיות בבור הדיכאון' מביאה לאיבוד סבלנותו ויצירת ריחוק מנופר, ריחוק לו זקוק לדבריו כ'אויר לנשימה'. מיכה בעיקר זקוק לחוש מדי פעם שהאנרגיה מתפנה לזוגיות שכן המשפחה המורחבת של נופר היא מרכז האנרגיה וההתמקדות של נופר בימי המלחמה המתמשכת.
עידן הנשוי למאירה שרת במילואים בחזית כ-6 חודשים רצופים כאשר בחודש וחצי האחרונים חזר הבייתה בידיעה שעוד כחודש יקבל צוו 8 מחודש. מאירה עברה את רוב הריונה הראשון בלעדיו, לזמנים מסוימים כשחשה לא בטוב חזרה לבית הוריה, ותחושות הבדידות והאכזבה על חווית הריון בלא נוכחות עידן – יצרו הרבה מירמור וריחוק. היא החלה לדאוג האם בלידה תיאלץ להיות בלעדיו שכן יזומן שוב למילואים. בבואו הבייתה התנחמה בדמיונה בכך שעידן יקדיש הרבה מזמנו אליה כפיצוי לכל אשר חוותה בהיעדרו. עם זאת עידן נשאר מסוגר ומרוחק ימים לאחר שובו, מנוע מלשתף בכל אשר עבר ומצב רוחו השתנה לפרקים בלי שהבינה את אשר קורה לו. המרחב הזוגי התמלא בהתפרצויות כעס, ביקורת והאשמה.
שרות מילואים, טראומה, והשפעותיהם על הזוגיות
לשרות מילואים שיש בו שהות ולחימה מתמשכת, או טראומה הקשורה ליום של ה-7 באוקטובר על הרציחות והחטיפות – השפעות רבות על הפרט וסביבתו. הלחימה הפיזית והפסיכולוגית הינה במובנים רבים טראומתית אל מול הקירבה למוות. הרגשות הנלווים הם עוצמתיים והניתוק הרגשי במצבי לחימה הינו 'הישרדותי'. הללו מאפשרים את הלחימה היומיומית הן הרגשית והן הפיזית. חלק מהלוחמים חווים את הרגשות כבלתי נסבלים ומתקשים לשאתם. הם שורדים על ידי הדחקה של הרגשות וניתוק מהם, אחרת הללו יפגעו ביכולתם התפקודית. המעבר מלוחמה חזרה לבית הוא קשה ודורש זמן הסתגלות. רבים מהעוטף וצפון המדינה איבדו בית שהיווה מקור מבטחים. תמונות אופייניות עם החזרה הבייתה של אנשי מילואים הם של הימנעות מקשר, הסתגרות, התבודדות, בושה, אשמה ועוד. חלקם מתמודדים עם אובדן של חברים לצוות שנהרגו. מצבי הרוח משתנים ופרצי כעס ממלאים את החלל. בני הזוג מתקשים שלא לפרש את התנהגות החוזרים באופן אישי ולהבין שתמונת המצב אינה בהכרח קשורה אליהם או לזוגיות. ההתנהגות היא בעיקרה קשורה לטראומה שעברו והקושי לתמלל את אשר עברו. הריחוק או הכעס על כך שה'נחיתה' בבית מהמילואים' אינה רכה' עלולים לחזק תחושת בדידות הן אצל בני הזוג שנשארו לשמור על הבית, או אף אצל אנשי המילואים. אנשי המילואים זקוקים ל'בית התייחסותי', מקור לביטחון והבנה. הם חוזרים ממלחמה בה חוו את המסוכנות של החיים לאורך זמן. שבריריות החיים עמה התמודדו אינה מקבילה לחוויות הרגשיות של בני זוגם, אשר גם להם הקרקע הבטוחה נשמטה תחת רגליהם, אך במובנים אחרים. יש החווים ניצני פוסט טראומה והם לכודים במצב רגשי המציף אותם כאילו הטראומה עדיין נמשכת והם שוהים בשדות הקרב. התמונות חוזרות על עצמן והם אינם יכולים להימלט מתמונות המלחמה שפולשות להווה כל הזמן. לחלקם ביטויים סומטיים גופניים כמו כאבי בטן חוזרים, תחושות דיכאון, חסר ואובדן החיות. דברים שבעבר היו חשובים מאבדים מחשיבותם. במצב כזה מי שחווה את הטראומה יתקשה לווסת עצמו רגשית.
במידה והטראומה של ההווה יושבת על טראומה מוקדמת יותר או טראומת ילדות, הסימפטומים עלולים להיות עוצמתיים יותר ויקשו על התפקוד. במצב כזה כדאי לפנות לעזרה מקצועית. הרבה פעמים כאשר רגשות עזים יוצאים על פני השטח, תחושות בושה מתלווים ואיתם תחושת הגבריות מתערערת ולא מאפשרת ביטוי גלוי ופתוח של הדברים. לעתים אין אפילו הכרה ברגש הבושה הזה. הנרמול של חווית הבושה חשוב בהתחשב בנסיבות. גם הקושי לחזור לתפקוד מלא מעלה תחושות בושה. היכולת לשתף ולהתגבר על תחושות הבושה מאפשרים לחוש ביטחון וקירבה מחודשים.
החלמה מטראומה היא קשה אף יותר כאשר אין מערכת זוגית או משפחתית תומכת ויציבה.
האם בקושי הזוגי בזמן מלחמה יש גם חיוב?
'מה שלא הורג אותי מחזק אותי' אמר ניטשה.
הרבה פעמים קושי, טרגדיה ואף טראומה מהווים גורם לשינוי וצמיחה מאד משמעותית בחיים. קודם כל ההדגשים של 'מה חשוב לי בחיי שלי' משתנים לטובה.
אבי גרפינקל במוסף 'הארץ' של ה-21.6.24 מסביר את המושג של היידט' צמיחה פוסט טראומתית'. הוא מציין מספר צמיחות משמעותיות בעקבות טראומה:
- ההתמודדות עם הטראומה מלווה בגילוי של יכולות שהאדם לא ידע והכיר שמסוגל להן מקודם. לוחמים מפתיעים עצמם על כוחותיהם מה שעוזר בשינוי עמוק של תפיסתם את עצמם.
- ההתמודדות, בפרט של חיילים אשר לאורך זמן נלחמים ומשמשים תמיכה האחד לשני, מעמיקה את ההבנה של קשרי חברות ועומקם של החברויות שיוצרים.
- החברויות שנוצרות מלחימה משותפת מבגרות מאד ומשמשות מעין הזדמנות לאדם שהתעלה על עצמו להפוך להיות אדם טוב יותר.
10 טיפים חשובים להבראת הזוגיות בזמן מלחמה
קשר זוגי הוא מרכיב חשוב ביותר להרגעה וויסות של רגשות, ואריגה של ביטחון מחודש. הוא יכול לשמש 'פינת מבטחים' מהג'ונגל של החיים.
- לגלות סובלנות והקשבה לתהליך תוך הבנה שכל אחד חווה מציאות מאד שונה ושצריך לייצר גשר האחד לעולמו של השני.
- לתרגל התנהגותיות אכפתיות, התעניינות, סקרנות, יחס חם, מגע וקשר עיין, שיעזרו בהדרגה לחיבור מחדש.
- למצוא כל יום דבר אחד להעריך ולפרגן עליו. 'נהניתי לראות איך השקעת זמן איכות עם הבן שלנו ושהוא כל כך נהנה מכך'.
- לתכנן פעילויות של כייף ביחד. לעשות כל אחד רשימה של דברים שכזוג היה בעבר כייף לעשות, ולחזור בהדרגה לעשותם. כל פעם משהו אחד.
- להחליף תלונה בבקשה. הבקשה צריכה להיות סחב'קית: ספציפית כמה שניתן, חיובית, ברת מדידה וקצובה לזמן של שבוע או לשבועיים עד אפשרות חידושה. לדוגמה: 'אתה אף פעם לא אומר לי מילה טובה'. זוהי כמובן תלונה. הבקשה יכולה להיות: הייתי רוצה לבקש שבשבועיים הבאים תמצא זמן לקראת שבת לומר לי משהו שהערכת בי באותו שבוע'.
- לייצר ביחד תקווה. לדבר על כך ולחשוב ביחד על תוכניות להמשך הדרך המשותפת. מה ייתן תחושה של אופק בזוגיות? לרקום חזון זוגי.
- לקחת אחריות, כל אחד מבני הזוג, על 50% מזוגיות. מה אני יכול/ה להתחיל לעשות קצת אחרת ממה שכבר רגילים? יצירת הזדמנות ל'טנגו זוגי' אחר.
- תושיבו את בן/בת זוגכם על כיסא ותסתובבו סביבו בעוד אתם אומרים מה אתם אוהבים בהם אם זה במראה שלהם, באופי ובהתנהגות שלהם והפעילויות שעושים.
- להיות הפרטנר שאתם יודעים שבן/בת הזוג שלכם היה רוצה שתהיו. תחשבו כל אחד מהי זוגיות טובה עבורכם ותשוחחו על הצרכים של כל אחד מכם במרחב הזוגי. תזכרו שמתחת לתסכול יושב צורך שלא מקבל מענה ואינו מדובר.
- תחשבו איך נהגתם לצחוק ביחד ובהדרגה תיצרו רגעים שניתן לצחוק בהם.
קראו על דיאלוג אימגו באתר זה כדי שתבינו את חשיבותו לבנייה מחדש של תחושת הביטחון במרחב הזוגי. יש באתר סרטון הדגמה של דיאלוג זוגי.
ליאורה גרינהאוס, מומחית רבת שנים בטיפול זוגי ומשפחתי, מרצה ברחבי הארץ, מלמדת ומדריכה בטיפול זוגי, ייצגה את ישראל בארגון האימגו העולמי, ומחברת הספר "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות". טיפול זוגי בגישתי מאפשר תירגול של חיוביות העוצר את הדינמיקה השלילית והריקוד הזוגי ההרגלי.
ליאורה מקיימת מפגשים גם באמצעות הזום. צרו קשר לתיאום הפגישה: 052-8334457 | grunhaus@012.net.il