זוגיות בתקופת הקורונה – תקשורת זוגית

שלום למי שמצטרף ומקשיב לי, אני ליאורה גרינהאוס, מטפלת ומדריכה זוגית ומשפחתית ותיקה ואנחנו בווידאו השני שלנו אודות זוגיות בזמן קורונה. הפעם לקחתי על עצמי את הנושא של תקשורת זוגית, דיאלוג זוגי. כרגע אנחנו עדיין צפונים בבתים שלנו וחשוב לנו לחוש מורגשים על ידי בן או בת הזוג שלנו. תחושת הביטחון שאנחנו נשתדל לטפח בתוך הקשר הזוגי תעמיק את האינטראקציה הרגשית היותר פתוחה שבינינו. תקשורת זוגית היא מרכיב מאוד חשוב בתחושת הביטחון ההדדית שלנו. תקשורת כזו יכולה להשרות ביטחון ויכולה להשרות קירבה, אבל גם יכולה להכאיב ולפגוע.

כשאנחנו נדבר ונייצר דיאלוג עם בן/בת הזוג שלנו ונזרוק את התסכול שלנו עליו/ עליה ונתחיל משפטים כמו “את…” או “אתה…” זה יהיה משפט של ביקורת והאשמה שלא יאפשר במיוחד לבנות את הביטחון שאני מדברת עליו. בווידאו הזה נוכל ללמוד לפתח דיאלוג מסוג אחר.

ציטטנו את מרטין בובר שאומר שיחסים בין שניים מתנהלים "במרחב שביניהם" . המרחב הזה הוא מרחב שאנחנו רוצים להשתדל לשמור עליו נקי. לא ללכלך אותו בהעלבות, בהקטנה, בדיבור לא נעים. כי כשאנחנו מדברים בצורה לא יפה ומכובדת לבן או בת הזוג שלנו, המוח התגובתי שלו או שלה ישלח נורות אזהרה כאלה: “שימי לב איך הוא/היא  מדברים אליך בצורה מעליבה ”. באופן אוטומטי בן או בת הזוג שלנו יכנסו למגננה. ישימו מעין "שכפץ" . דיאלוג בין שכפצים הוא לא בדיוק דיאלוג זוגי. החיבור הזוגי בעצם נקטע.

אפלטון אמר משפט יפה שאני מתחברת אליו: “כדי שהנפש תפגוש את עצמה עליה לפגוש בנפש אחרת”. הפעם אני אנסה לתת לכם מיומנות אחרת של דיאלוג. דיאלוג שנוסך ביטחון – ואלו הם כלים שפיתח ד”ר הרוויל הנדריקס, פסיכולוג, פסיכואנליטיקאי במקור, שפיתח את שיטת האימאגו ליחסים. אני מוצאת כמטפלת זוגית שהכלים הללו הם נפלאים לבנייה של אינטימיות אמיתית. אני אוהבת לפרק את המילה אינטימיות intimacy :  ל- אינטו, מי, סי (Into Me See)  . אך מתי באמת ניתן לאחר לראות לתוכנו? כשבינינו יהיה דיאלוג בטוח יותר, מכיל יותר. כולנו כבני אדם זקוקים להבנה, לאמפטיה כדי שנוכל לבטא את עצמינו ביחסים בחופשיות וניתן ביטוי מלא לאנרגיית החיים שלנו. אך בזוגיות אנחנו אוהבים לשמוע את עצמינו יותר מאשר להקשיב לשני. אנחנו גם אוהבים להיות צודקים.

יהודה עמיחי בשירו אומר – “במקום שבו אני צריך להיות צודק לא יפרחו פרחים באביב”. הזוגיות היא באמת אינה אודות צדק אלא הנכונות להבין. אנחנו צריכים לקבל את זה שבן או בת הזוג שלנו הם אחרים מאיתנו. היינו רוצים לחשוב ש"אם אתה תחשוב כמוני, תרצה כמוני, תפעל כמוני" , הכול יהיה טוב. אבל במקום שבו נתקשה לקבל את השוני, את האחרות, את זה שאתה בעל דעה אחרת, שם אנחנו נצטרך למתוח את השריר הזה של ההקשבה ולהפחית את התגובתיות שלנו.

בנוסף, אנחנו לא תמיד אוהבים להסתקרן ול"דעת " מחדש בכל יום את בן הזוג שלנו. אנחנו הרבה פעמים אפילו מתגאים ואומרים : " אני יודעת בדיוק מה אתה הולך להגיד לי. אני יכולה אפילו לסיים את המשפט שאתה מתחיל".  זה מקור לגאווה בנו. אך יש משפט ברזילאי שאומר: “שכשנדמה לי שאני מכירה אותך, אני ממיתה את נוכחותך בקרבי”. תחשבו על המשפט הזה. אפילו תקשיבו לו שוב. אני חושבת שהוא משפט נכון.

דיאלוג האימאגו באמת מאפשר לנו לשבור את דגמי החשיבה השיפוטיים והמקובעים אודות  בן/בת הזוג שלנו. אנחנו לומדים לשחרר את עצמנו מהשיפוטיות שלנו אותו. הדיאלוג – שאני עוד מעט אדגים לכם את היסודות שלו – מאמן אותנו לייצר סבלנות להבין את המתרחש בארץ של בן/בת הזוג שלנו. הדיאלוג מאפשר להבין מה יושב מתחת לתסכול, להכיר את הצרכים של בן/בת הזוג שלנו. תדמיינו שזה דיאלוג שמחבר בין 2 ארצות. הארץ שלנו והארץ של בן זוגנו.

כמו שכבר אמרנו בווידאו הראשון, את הדיאלוג הזה רצוי מאוד וחשוב לעשות כאשר בני הזוג יושבים אחד מול השנייה. ככה אתם תוכלו להיפגש במבט שלכם וזה חשוב. מעבר לזה אנחנו צריכים גם לבדוק את הפניות. לפעמים אנחנו רוצים לדבר אבל בן/בת הזוג שלנו לא פנויים . אז חשוב לשאול “אתה פנוי להקשיב לי?” קחו רגע להתכוונן. תעצמו עיניים. קחו נשימה עמוקה. כאילו לאפשר לעצמינו את הנוכחות הזו אחד מול השני/ה.

אני תמיד מתחילה את הדיאלוג, גם בקליניקה, באיזו שהיא הערכה. חשיבה חיובית. למוח שלנו "באג" שהוא יותר זוכר את השלילי מאשר החיובי. אז בואו נתאמן כי המוח שלנו הוא גמיש – ללמוד להגיד משהו חיובי ולפרגן. “תודה שהבאת לי את הקפה היום בבוקר למיטה”, “הערכתי מאוד שנתת לי אתמול לצאת להתאמן ולהתאוורר קצת, זה כל כך לא מובן מאליו”.

בדיאלוג הזה יש אחד שמדבר. זה לא שיחת פינג פונג: "אני אומרת, אתה עונה לי, אני עונה לך בחזרה." אחד מדבר והוא השולח , כאשר השני הוא המכיל (המיכל). אני מוצאת משהו מאוד מיוחד בדיאלוג הזה, כי בוא בזמן שיש חיבור בין השניים בוא זמנית גם מתרחשת מופרדות. זה שמדבר- השולח, מדבר בעצם על עצמו ולא על בן הזוג שלו. המיכל שמקשיב, מהדהד את הדברים. חוזר על מה שנאמר לו. מה שזה מייצר שהוא מעניין, זה שבעצם השולח שמדבר-  שומע את עצמו פעמיים. גם כשהוא אומר , וגם כשבן הזוג מהדהד אותו. זה ממש מאפשר לו/לה לחדד את עצמו/עצמה ונוצר עומק מחשבה פנימה . זה יוצר העמקה  את עצמנו כיש עיניים שמקשיבות לנו ומהדהדות את מה שאנחנו אומרים.

באיזה שהוא שלב כשהשולח עושה כמה סבבים ופחות או יותר מיצה את מה שהוא רצה לומר, המיכל עושה סיכומון קטן של מה שהוא שמע. ההכלה הזו היא ממש מלאכת אריגה של הביטחון בתוך הקשר הזוגי.

ד”ר דניאל סיגל, פסיכיאטר וחוקר מוח, רואה בפעולה הזאת כמייצרת חיבור והצתה של נירונים חדשים במוח. בתוך הקשר הזוגי אנחנו לא רק זקוקים להקשבה אנחנו גם זקוקים להבנה. שיוכלו למצוא הגיון בדברים שאנחנו אומרים. אז אנחנו מאמנים את השריר הזה של הניסיון להבין , גם אם נקודת המבט שלי על הדברים היא אחרת. הבנה באמת מתרחשת כשהמופרדות של השניים היא מכובדת. " "כן, אתה יכול לחשוב אחרת ממני וזה בסדר" . במקום הזה המיכל הוא זה שנותן בעצם את האישוש. את הניסיון שלו להבין. “אז אני יכול מאוד להבין שכשאתמול בערב הסתגרתי כל הערב בחדר- את הרגשת לבד, את הרגשת בדידות, את הרגשת דחיה”.

החלק האחרון של הדיאלוג הוא מה שאנחנו קוראים לו אמפטיה. הניסיון של המיכל שמקשיב, לשער מה השולח שדיבר, הרגיש באותה סיטואציה. “אני יכול לתאר לעצמי שאת הרגשת, דחויה”, “אני יכול לתאר לעצמי שאת הרגשת עלבון”. במקום הזה של המופרדות, הוא בודק "האם אכן  זה מה שאת הרגשת?"  יכול מאוד להיות שהוא ישמע מהשולח  שזה לא בדיוק מה שהיא או הוא הרגישו. ואז יבוא התיקון והחידוד.

במקום הזה אני ארצה בוודיאו הבא  להדגים לכם ביחד עם בעלי, דיאלוג אימאגו יותר בסיסי וקטן. כמובן שבקליניקה, מטפלי האימגו, מיומנים מאוד בלהעמיק את הדיאלוג לעומקי הבנה מאוד חשובים גם לזה שמדבר וגם לזה שמקשיב ומכיל.

כל מה שאני מדברת כרגע, הוא סוג של אימון. אנחנו כל הזמן מתאמנים לתת את ההקשבה , ההכלה , ההבנה והאמפטיה הרבה יותר טוב , ככה שלאט לאט מתחילים להרגיש ביטחון ש"אני יכולה להביא את כל כולי ואת הפגיעות שלי כי אתה יכול באמת להקשיב לי."