בין אהבה להתעללות בזוגיות

בין אהבה להתעללות - הפנים הנסתרות של האלימות הזוגית

מהי התעללות זוגית?

התעללות במערכת יחסים זוגית מוגדרת כדפוס מתמשך של התנהגויות שנועדו לבסס ולשמר כוח, עליונות ושליטה של צד אחד על האחר. בעוד שהשיח הציבורי נוטה לעיתים לצמצם תופעה זו לגילויי אלימות פיזית גלויים, המציאות הקלינית והמחקרית מצביעה על קשת רחבה, מורכבת ורב-ממדית של פגיעות. התעללות זו עשויה ללבוש צורה רגשית, מילולית, כלכלית, מינית או חברתית, כאשר המכנה המשותף לכולן הוא שחיקה שיטתית של תחושת הערך העצמי, האוטונומיה והביטחון האישי של הנפגע או הנפגעת.

מדוע התעללות זוגית מורכבת לזיהוי?

המורכבות הטמונה בזיהוי התעללות זוגית נובעת בראש ובראשונה מאופיו ההדרגתי והחמקמק של התהליך. בשלביה הראשונים של מערכת היחסים, דפוסי השליטה אינם מתבטאים בתוקפנות ישירה, אלא מוסווים לעיתים קרובות תחת מעטה של דאגה עמוקה, תשוקה אינטנסיבית או רצון בקרבה מוחלטת. תופעות כגון "הרעפת אהבה" (Love Bombing) עשויות לטשטש את הגבולות שבין מסירות אותנטית לבין ניסיון לכבילות רגשית.

יתרה מזאת, התעללות אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא שזורה במנגנונים פסיכולוגיים מורכבים כמו לוחמה פסיכולוגית סמויה (דוגמת גזלייטינג) ומעגליות חוזרת של פגיעה ופיוס. מנגנונים אלו מעוררים בקרב הקורבן ספקות עצמיים כבדים, עיוות של תפיסת המציאות ותחושת אשמה פנימית. כתוצאה מכך, הפגיעה מתקבעת כנורמה סמויה מן העין, המבודדת את הפרט מסביבתו ומקשה על זיהוי הפגיעה מבפנים ומבחוץ כאחד.

סוגי התעללות זוגית ודוגמאות מהשטח

התעללות בזוגיות מורכבת ממארג של התנהגויות פוגעניות המתקיימות על פני ספקטרום רחב. התנהגויות אלו נעות בין פעולות אלימות גלויות לבין דפוסים סמויים, מתוחכמים ומניפולטיביים. המשותף לכלל התופעות הללו הוא הכוונה המודעת או הבלתי-מודעת להשליט מרות, לבסס אי-שוויון כוחות ולשלול מן הפרט את עצמאותו הרגשית, הפיזית והחומרית. סוגי ההתעללויות מגוונים:

התעללות פיזית

התעללות מסוג זה כולל כל הפעלה של כוח פיזי שנועדה לגרום כאב, נזק גופני, הגבלת תנועה או הפחדה ממשית. בניגוד לתפיסה הרווחת כי אלימות פיזית מתבטאת גופנית בעיקר, היא כוללת גם התנהגויות תוקפניות עקיפות שנועדו להטיל אימה.

– דוגמאות מהשטח: דחיפות, משיכת שיער, סטירות, אחיזה בכוח בזרועות כדי למנוע יציאה מחדר, חסימת דלתות, זריקת חפצים לעבר הקורבן או שבירת חפצים אישיים בעלי ערך רגשי לצורך הפגנת עליונות ואיום סמוי.

התעללות מילולית ורגשית

 התעללות זו מהווה לרוב את התשתית שעליה נבנים מצבי אלימות נוספים. היא מתאפיינת בשימוש שיטתי בשפה, בטונים ובמסרים פוגעניים במטרה לרמוס את הדימוי העצמי של בן או בת הזוג, לערער את תחושת המסוגלות שלהם ולייצר תלות מוחלטת בצד הפוגע.

– דוגמאות מהשטח: השפלות ועלבונות פומביים או פרטיים ("את חסרת ערך", "איש לא ירצה בך מלבדי"), ביקורת הרסנית ובלתי פוסקת על מראה חיצוני או תפקוד הורי, התקפי זעם מילוליים בלתי צפויים, ושימוש ב"טיפול בשתיקה", ניתוק תקשורת מוחלט וממושך כעונש שנועד לעורר חרדה ורגשות אשם.

התעללות כלכלית

התעללות כלכלית מוגדרת כשליטה מוחלטת במשאבים הכספיים של משק הבית ושל הקורבן באופן ספציפי. מטרתה העיקרית היא מניעת עצמאות כלכלית, דבר המקבע את התלות המעשית בפוגע ומקשה באופן דרמטי על האפשרות לעזוב את הקשר.

– דוגמאות מהשטח: מניעת גישה לחשבונות בנק משותפים או פרטיים, הכתבת "קיצבה" יומית או שבועית מצומצמת ודרישה להצגת קבלות על כל רכישה. איסור גורף לצאת לעבודה או לימודים, פגיעה בקריירה של בן הזוג באמצעות הפרעות שיטתיות. בנוסף, נטילת הלוואות או פתיחת חובות על שמו של הקורבן ללא ידיעתו או הסכמתו החופשית, קניית דברים יקרי ערך כמו מכונית או בית, ללא ידיעתו של השני.

התעללות מינית וכפייה אינטימית

קטגוריה זו מתייחסת לכל פעילות מינית, דרישה פיזית או מגע המתרחשים ללא הסכמה מלאה, ללא מודעות וחופשיות מלחצים. בתוך מערכת יחסים זוגית, התעללות זו מושתתת לעיתים קרובות על תפיסה שגויה של "חובה זוגית" או זכות קניין על גופו של האחר.

– דוגמאות מהשטח: הפעלת לחץ רגשי או מניפולציות לביצוע אקטים מיניים שאינם רצויים ("אם היית אוהב/ת אותי, היית מסכים/ה"), כפייה של יחסי מין בעת מחלה או שכרות, פגיעה באוטונומיה של הגוף באמצעות פגיעה באמצעי מניעה ללא ידיעת הצד השני, והתעלמות מפורשת מסירוב מילולי או פיזי.

התעללות חברתית ובידוד

דפוס זה מתמקד בניתוק הדרגתי של הקורבן ממעגלי התמיכה הטבעיים שלו – משפחה, חברים, עמיתים לעבודה וקהילה. הבידוד מחליש את מקורות המשענת החיצוניות ומונע חשיפה לנקודות מבט המערערות על הלגיטימיות של הפגיעה.

במגמה זו נעשות פעולות כאמור, לבידוד חברתי וסביבתי מכוון. תהליך זה מתרחש כמעט תמיד באופן מדורג ואיטי: תחילה באמצעות הבעת חוסר שביעות רצון מנוכחותם של חברים או בני משפחה מסוימים, דרך יצירת סכסוכים יזומים ומניפולטיביים עימם, וכלה בהפעלת אשמה גלויה על כל זמן המוקדש לגורמים חיצוניים. ניתוק מעגלי התמיכה שולל מן הקורבן נקודות מבט מאזנות ויכולת לקבל "בדיקת מציאות" חיצונית, ומותיר את המתעלל או המתעללת כסמכות הבלעדית לפרשנות המציאות בתוך המרחב הזוגי.

– דוגמאות מהשטח: ייזום סכסוכים שיטתיים עם בני משפחה וחברים של בן הזוג, מניפולציות רגשיות סביב יציאה למפגשים חברתיים ("את/ה מעדיף/ה אותם על פניי"), מעקבים פיזיים ודיגיטליים מתמידים (כגון דרישה לשיתוף פתוח של סיסמאות, כניסה לטלפון ללא ידיעת האחר), והפגנת קנאה אובססיבית שמטרתה להגביל כל אינטראקציה בין-אישית מחוץ לקשר.

התעללות סמויה ושליטה כפייתית: גזלייטינג, בידוד ומניפולציות רגשיות

מעבר לגילויי הפגיעה הפיזיים או המילוליים הישירים, אחת הצורות ההרסניות ביותר במערכות יחסים פוגעניות היא התעללות סמויה, המעוגנת ב"שליטה כפייתית". מונח זה מגדיר דפוס מתמשך של התנהגויות שתלטניות, מאיימות ומשפילות, שנועדו לכבול את הקורבן ולשלול ממנו את חירותו האישית והקוגניטיבית. בניגוד לאירועים אלימים נקודתיים, שליטה כפייתית פועלת מתחת לפני השטח, תוך ניצול פערי כוחות ומנגנונים פסיכולוגיים מניפולטיביים.

במוקד ההתעללות הסמויה ניצבת תופעת ה"גזלייטינג" (Gaslighting) – מניפולציה פסיכולוגית מתוחכמת שמטרתה לערער את תפיסת המציאות, הזיכרון והשפיות של הנפגע או הנפגעת. הצד הפוגע נוקט הכחשה שיטתית של עובדות, אירועים ושיחות שהתרחשו בפועל, תוך שימוש בהצהרות כגון "אתה מדמיין דברים", "זה מעולם לא קרה" או "את רגישה מדי וממציאה סיפורים". חשיפה ממושכת למנגנון זה מובילה לשחיקה עמוקה באמון העצמי של הקורבן, אשר מתחיל לפקפק בשיפוטו האישי, תלוי לחלוטין בנרטיב של הפוגע, ומאבד את יכולתו להעריך נכונה את חומרת המצב.

במקביל, מופעלות מניפולציות רגשיות סמויות המשמרות את מאזן האימה והשליטה ללא שימוש באלימות פיזית. בין אלו ניתן למנות היפוך תפקידים שיטתי, שבו הפוגע מאשים את הקורבן באחריות לתוקפנות או למצוקה שנוצרה ("את גרמת לי לנהוג כך"), התניית חיבה ואינטימיות בציות מוחלט לכללים שרירותיים, ורמיזות מעורפלות לאיומים – כלפי הקורבן, כלפי ילדים או אפילו איומי פגיעה עצמית של הפוגע אם דרישותיו לא ייענו.

השילוב בין גזלייטינג, בידוד ומניפולציות רגשיות יוצר מצב של "שבי פסיכולוגי". הנפגעים מוצאים את עצמם מתהלכים תדיר "על קצות האצבעות" תוך ניסיון מתמיד לחזות את התגובה הבאה של הצד הפוגע ולהימנע מעימות. מאחר שההתנהגויות אינן בהכרח משאירות חבלות גלויות לעין, הקורבנות מתקשים לעיתים קרובות להגדיר את הפגיעה שהם חווים, מה שמוביל להפנמת האשמה ולהעמקת המלכודת בתוך מערכת היחסים ההרסנית.

פרופיל המתעלל/ת: מאפיינים פסיכולוגיים ודפוסי התנהגות אצל גברים ונשים

הבנת הדינמיקה של התעללות בזוגיות מחייבת התבוננות מעמיקה בפרופיל הפסיכולוגי של הגורם הפוגע. בניגוד לסטריאוטיפ הרווח המציג דמות תוקפנית, בלתי יציבה או שולית מבחינה חברתית, אנשים הנוקטים דפוסי התעללות מגיעים מכל שדרות האוכלוסייה, בעלי רמות השכלה ומעמד סוציו-אקונומי מגוונים, ולעיתים קרובות מפגינים תפקוד חברתי ופרופסיונלי גבוה ביותר כלפי חוץ. הפיצול בין החזות החיצונית – הכובשת, הנעימה הכריזמטית, הסוחפת והמוערכת – לבין ההתנהלות בתוך המרחב הביתי הסגור מהווה את אחד המאפיינים המרכזיים של תופעה זו.

מבחינה פסיכולוגית, מתעללים ומתעללות חולקים מספר קווי אישיות ודפוסים מנטליים מובחנים. מערכת יחסים זוגית כזו היא לרוב עם אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית בה מתקיימים מבחני נאמנות רבים, סחיטות רגשיות אינסופיות.  בבסיס המבנה האישיותי ניצב צורך נוקשה ובלתי מתפשר בשליטה וכוח, הנובע לעיתים קרובות מביטחון עצמי שברירי ומנגנוני הגנה פרימיטיביים. מאפיין מרכזי נוסף הוא היעדר אמפתיה רגשית אמיתית לצרכיו ולכאבו של האחר, המשולב בנטייה בולטת לתחושת זכאות יתר (Entitlement) – האמונה כי רצונותיהם, דרישותיהם ונוחותם קודמים לכל. כמו כן, קיימת לקות בלקיחת אחריות אישית וכל מה שקשור לאשמה לבושה או חרטה. כעס או התפרצות מיוחסים באופן שיטתי לגורמים חיצוניים, ובראשם בן או בת הזוג, באמצעות מנגנוני השלכה והאשמת הקורבן. במקרים הקיצוניים יותר נראה פסיכופתיה ומערכת יחסים זוגית המושתתת על שליטה, ניצול, שקרים והרס. ההרס שהמתעלל ממיט על סביבתו הוא מקור להנאה עבורו. ההתנהגות המרעילה מסתתרת מאחורי מסכת של שפיות בשלבי הקשר הראשונים.

התופעה אינה מוגבלת למגדר מסוים; הן גברים והן נשים עשויים לגלות נטיות להתעלל ולבסס מערכות יחסים הרסניות. עם זאת, ניתוח קליני מצביע על הבדלים בדרכי הביטוי ובסגנון הפגיעה, המושפעים בחלקם מתהליכי חיברות, פערי כוח פיזיים ותפקידים מגדריים מסורתיים:

דפוסי התנהגות אצל גברים פוגעניים

לעיתים קרובות, גברים הנוטים להתעללות מפעילים דפוסי שליטה המנצלים כוח פיזי, הפחדה גופנית, עמדה של סמכותיות פטריארכלית או שליטה כלכלית נוקשה. הם עשויים לנקוט התנהגויות של איום מפורש, ענישה פיזית, חסימת מרחב פיזי והצרת צעדיה של בת הזוג מתוך תפיסה של בעלות וקנאה רכושנית. לצד זאת, גברים רבים משתמשים גם במניפולציות רגשיות ובבידוד שיטתי כדי למנוע ערעור על מעמדם בקשר.

דפוסי התנהגות אצל נשים פוגעניות

כאשר נשים נוקטות דפוסי התעללות, הפגיעה נוטה להתמקד לעיתים קרובות במישורים הרגשיים, הפסיכולוגיים, המילוליים והחברתיים. נשים מסוגלות לזייף רגש, אמפתיה יכולת המאפשרת להן להצטייר כדמויות טיפוליות וככה לצוד את קורבנותיהם. הדפוסים בשימושן  כוללים השפלה עקבית של הגבריות או המסוגלות של בן הזוג, מניפולציות סביב סוגיות הוריות וילדים (כגון ניכור הורי או איומים לשלול גישה לילדים), שימוש באשמה כבדה, מניפולציות סביב בריאות הנפש והתקפי זעם מילוליים. בנוסף, נשים פוגעניות עשויות לנצל סטיגמות חברתיות באמצעות איומי שווא להגשת תלונות במשטרה, בידיעה כי המערכת נוטה לייחס אמינות גבוהה יותר לנשים במצבי סכסוך. עם זאת, קיימים גם מקרים שבהם נשים מפעילות אלימות פיזית, לרוב באמצעות חפצים או ניצול רגעי חולשה.

חרף ההבדלים בטקטיקות שבהן בוחרים גברים ונשים, הדינמיקה הפנימית נותרת זהה במהותה: החפצה של בן או בת הזוג, אי-הכרה בגבולותיהם הנפרדים, ויצירת סביבה רעילה שבה חוסר השוויון מוכתב על ידי צרכיו הבלעדיים של הצד הפוגע. זיהוי מאפיינים אלו חיוני כדי להסיר את מעטה הבלבול המאפיין קשרים כאלו ולחשוף את המבנה ההרסני שבבסיסם.

נורות אדומות בהתעללות זוגית, סימני אזהרה - ליאורה גרינהאוס
נורות אדומות בהתעללות זוגית, סימני אזהרה - ליאורה גרינהאוס

נורות אדומות בהתעללות זוגית, סימני אזהרה

איך מזהים אדם בעל נטייה להתעללות בתחילת הקשר ולאורכו?

זיהוי פוטנציאל פוגעני במערכת יחסים מהווה אתגר מורכב, בעיקר לנוכח העובדה כי שלבי ההיכרות הראשונים אינם מתאפיינים לרוב בעוינות גלויה, אלא דווקא במצג שווא של אידיאליזציה, מסירות וקסם אישי. עם זאת, התבוננות אנליטית בהתנהגויות בינאישיות מאפשרת לאתר סממנים מוקדמים ("נורות אדומות") המעידים על נטייה לשליטה, כפייה והתעללות עתידית. סממנים אלו משתנים ומעמיקים לאורך ציר הזמן של הקשר.

סימני אזהרה בשלבים מוקדמים: מלכודת האינטנסיביות

בשלבי החיזור הראשוניים, הנטייה להתעללות מתבטאת לעיתים קרובות בדחיפה לאינטנסיביות בלתי פרופורציונלית  של הקשר ולטשטוש גבולות מהיר:

  • הרעפת אהבה אינטנסיבית (Love Bombing): הצפת הצד השני במחוות גרנדיוזיות, במחמאות שקשה לעמוד בפניהן, הצהרות אהבה מוקדמות ובלתי מבוססות ("מצאתי את הנפש התאומה שלי תוך שבוע"), תמיכה בלתי מסויגת בחלומות שהצד השני רוצה להגשים, לצד לחץ מתמיד למעבר מהיר לשלבים מחייבים, כגון מגורים משותפים או התחייבות הדדית לפני שהתבססה היכרות מעמיקה. המתעלל/ת לומד איזה סוג חיזור יעבוד על הצד השני. הפצצת האהבה מדמה התאהבות סוערת, אך זוהי טעות מרה לתפוס אותה ככזו. הכול קורה מהר מדי, מוקדם מדי, וטוב מכדי להיות אמיתי.
  • היסטוריית קשרים קורבנית: הצגת כל בני ובנות הזוג מהעבר כ"משוגעים", בוגדניים או כמי שאחראים בלעדית לכישלון היחסים. היעדר מוחלט של ביקורת עצמית או לקיחת חלק באחריות לקשרים קודמים המעיד על כשל בהפנמת גבולות ואחריות אישית. ישנה הרבה עמימות רגשית והרבה סתירות בסיפורים.
  • התעלמות מגבולות אישיים קטנים: בחינת הגבולות נעשית בצעדים מדודים – החל מאי-כיבוד זמן אישי, דרך הגעה ללא תיאום, ועד לביטול רצונות והעדפות פשוטות של בן או בת הזוג במסווה של "רצון להיות יחד כל הזמן".
  • קנאה המוצגת כמסירות: שאלות חודרניות על מיקום ואינטראקציות חברתיות, תוך הסוואת הדפוס תחת מעטה של "דאגה לשלומך" או "אהבה כה עמוקה שאיני יכול/ה לשאת את המחשבה על אחרים סביבך".

סימני אזהרה מתקדמים לאורך הקשר

ככל שהקשר מעמיק והמחויבות מתבססת, דפוסי השליטה נעשים ברורים, נוקשים ופוגעניים יותר. יחסי הכוחות משתנים :

  • תנודתיות רגשית חדה וחוסר עקביות: מעברים קיצוניים בין חום והערצה לבין קרירות, ריחוק וזעם בלתי מוסבר. התנהגות זו מייצרת אצל בן הזוג דריכות מתמדת וניסיון להבין מה הוביל לשינוי במצב הרוח.
  • מיקרו-ניהול וצנזורה: הכתבת קודים של לבוש, הופעה חיצונית, אופן דיבור או התנהלות במרחב הציבורי, מלווה בהערות משפילות המנוסחות כ"עצות לשיפור עצמי".
  • דרישה לשקיפות חד-צדדית: דרישה גורפת לגישה למכשירים ניידים, סיסמאות וחשבונות רשתות חברתיות, בעוד שהצד הפוגע שומר בקנאות על פרטיותו ומסתיר את התנהלותו.
  • היעדר יכולת להתנצל באמת: כאשר מתרחשת פגיעה, ההתנצלות – אם היא ניתנת כלל – מנוסחת באופן מותנה ("אני מצטער/ת אם נפגעת, אבל את/ה גרמת לי לצעוק"), ובכך מוסטת האשמה בחזרה אל הנפגע.

הצטברותם של סממנים אלו אינה מעידה על קשיים תקשורתיים חולפים, אלא מצביעה על מבנה יחסים הנשען על אסימטריה ושליטה. זיהויים המוקדם מהווה תנאי הכרחי למניעת שקיעה במערבולת של פגיעה רגשית ונפשית מתמשכת.

סימני מצוקה בהתעללות זוגית

איך מזהים מי שעובר או עברה התעללות זוגית?

ההשפעות המצטברות של התעללות זוגית אינן נותרות תחומות בגבולות הבית הסגור; הן מחלחלות עמוקות אל נפשם של הנפגעים ומתבטאות בשינויים התנהגותיים, רגשיים ופיזיים מובהקים. זיהוי סימנים אלו מן החוץ – על ידי קרובי משפחה, חברים או עמיתים לעבודה – דורש קשב רגיש, שכן נפגעים נוטים לעיתים קרובות להסתיר את מצוקתם עקב בושה, פחד מתגובת בן או בת הזוג, או כתוצאה מהפנמת התפיסה המעוותת לפיה הם עצמם אשמים במצב.

שינויים התנהגותיים ובידוד חברתי

אחד הסימנים הבולטים ביותר הוא נסיגה הדרגתית אך עקבית מאינטראקציות חברתיות שהיו בעבר חלק טבעי משגרת חייהם.  הנפגע עשוי לבטל מפגשים ברגע האחרון, להמעיט בשיחות טלפון, ולהתרחק מחברים ומבני משפחה. נוסף על כך, ניכרת לעיתים קרובות תלות מוחלטת באישורו של בן הזוג: צורך מתמיד "לדווח" על מיקום, לבדוק הודעות בבהילות, או להפגין חרדה ניכרת מכל עיכוב קל בחזרה הביתה. דפוס התנהגותי זה משקף את הניסיון הנואש לרצות את הפוגע ולמנוע את התפרצות הזעם הבאה.

תסמינים רגשיים ופסיכולוגיים

במישור הרגשי, ניכרת שחיקה משמעותית בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות. אדם שעובר התעללות מפגין לא פעם חוסר ביטחון פתאומי ביכולת קבלת החלטות, אפילו הפשוטות ביותר, ומשתמש בביטויי ביטול עצמי המהדהדים את דברי הפוגע. מצבי רוח דיכאוניים, חרדה מוגברת, התקפי פאניקה ודריכות-יתר מהווים תגובות שכיחות לטראומה המתמשכת. כמו כן, ניתן להבחין במצבים שבהם הנפגע יוצא מגדרו להגן על בן הזוג, למזער את חומרת התנהגותו או להצדיק התפרצויות אלימות בטענות של "לחץ בעבודה" או "תקופה מורכבת". רכבת ההרים הרגשית בפעולה.

ביטויים פיזיולוגיים וגופניים

לצד הסימנים הגלויים יותר של פגיעה פיזית – כגון חבלות, שריטות או שברים, המלווים בהסברים לא סבירים או בלבוש שאינו הולם את מזג האוויר (כמו שרוולים ארוכים בקיץ להסתרת סימנים) – הטראומה גובה מחיר סומטי כבד. המתח הכרוני מוביל לעיתים קרובות לתשישות כרונית, שינויים דרסטיים במשקל (עלייה או ירידה חדה), הפרעות שינה קשות, תלונות תכופות על מיגרנות, כאבי שרירים ובעיות במערכת העיכול.

הופעתם של דפוסים אלו אצל אדם קרוב צריכה להדליק נורה אדומה בקרב סביבתו. הבנת הסימפטומים הללו כתגובה ישירה לטרור פסיכולוגי או פיזי מתמשך היא הצעד הראשון בהושטת יד ובבניית רשת ביטחון עבור הנפגעים.

מדוע כל כך קשה לעזוב קשר פוגעני?

אחת השאלות הנפוצות והמורכבות ביותר הנשאלות על ידי צופים מן החוץ היא: "מדוע הנפגעים פשוט אינם קמים ועוזבים?". שאלה זו, הנובעת לרוב מחוסר היכרות עם המנגנונים הפסיכולוגיים והדינמיקות הפנימיות של יחסים פוגעניים, מתעלמת מקיומם של מנגנוני כבילות רבי-עוצמה. הקושי להיפרד מקשר מתעלל אינו נובע מחולשת אופי או מחוסר רצון בחופש, אלא הוא תוצר מובהק של שילוב בין "מעגל האלימות" החלק הטראומתי, וההטבה במצב הבאה לאחרי, במעגליות הקשר.  הנפגע מרגיש כלוא. עם זאת משווים את היציאה מקשר רעיל לגמילה מסמים. זוהי ממש התמכרות למחזורים קבועים של הפצצות אהבה, התעללות וחוזר חלילה וכל פעם יש השתוקקות למנה הבאה של הטוב והרעפת האהבה.

המבנה המחזורי של מעגל האלימות

מערכות יחסים מתעללות אינן מתאפיינות בפגיעה מתמדת וחד-גונית, אלא מתנהלות במבנה מחזורי המחולק לשלושה שלבים עיקריים:

  • שלב צבירת המתח: שלב שבו התסכול, הדריכות והביקורתיות מתגברים. הנפגע חש כי הוא מתהלך בזהירות מופלגת כדי למנוע את הפיצוץ הממשמש ובא.

  • שלב ההתפרצות (האירוע האלים): שחרור המתח באמצעות אקט של אלימות פיזית, מילולית, מינית או רגשית חריפה, המפרקת את תחושת הביטחון של הקורבן.

  • שלב הפיוס ו"ירח הדבש": בעקבות ההתפרצות, הצד הפוגע מפגין חרטה עמוקה, מבקש סליחה, מבטיח שינוי מהותי ומרעיף חום, מתנות ותשומת לב. שלב זה מייצר אצל הנפגע הקלה עצומה ואשליית תקווה כי המצב ישתפר וכי "בן הזוג האמיתי" חזר.

המחזוריות הזו אינה מקרית; היא מטשטשת את חומרת הפגיעה ומחזקת את תקוות השווא, כאשר כל חזרה לשלב הפיוס מפרשת את ההתפרצות כאירוע חד-פעמי שאינו מייצג.

כבילה פסיכולוגית: קשר הטראומה

המעברים החדים והבלתי צפויים בין פחד עמוק לבין קרבה ורוגע מייצרים התניה פסיכולוגית והורמונלית הדומה להתמכרות כימית כאשר מקור האיום ומקור הנחמה הם אותה הדמות בדיוק. המערכת העצבית של הנפגע מפתחת היקשרות רגשית עמוקה וכפייתית לפוגע. קשר הטראומה גורם לקורבן לחפש הגנה, אישור ונחמה דווקא אצל האדם שמחולל את הפגיעה מלכתחילה.

לכך מתווספים חסמים מעשיים כבדי משקל: שליטה כלכלית המותירה את הקורבן ללא אמצעי מחיה בסיסיים, איומים מפורשים בפגיעה פיזית או שלילת הילדים במקרה של עזיבה, בידוד חברתי ששולל רשת ביטחון, ותחושת חוסר אונים נלמד (Learned Helplessness) המרוקנת את כוחות הנפש הדרושים לנקיטת יוזמה. כתוצאה ממכלול גורמים אלו, עזיבת קשר מתעלל אינה מהלך רגעי של בחירה חופשית, אלא תהליך פסיכולוגי, פיזי ומעשי רצוף סכנות, הדורש תכנון זהיר ומעטפת תמיכה חיצונית רחבה.

סיכום ודרכי סיוע: צעדים ראשונים ליציאה ממעגל הפגיעה וקבלת תמיכה

התעללות במערכת היחסים הזוגית היא מציאות הרסנית הפוגעת בליבת הקיום וההישרדות האישיים, הרגשיים והפיזיים של הנפגעים. כפי שעולה מן הניתוח, אין מדובר באירועים בודדים של חוסר שליטה או בקונפליקט זוגי שגרתי, אלא במערך מובנה של שליטה, מניפולציה וכוח, שבו נוטלים חלק גברים ונשים כאחד. ההבנה כי הקושי להשתחרר מן הקשר מעוגן במנגנונים נוירו-פסיכולוגיים, כגון קשר טראומה ושליטה כפייתית, מדגישה את הנחיצות הקריטית של התערבות מקצועית ומעטפת סיוע מובנית.

היציאה ממעגל האלימות מחייבת נקיטת צעדים מדודים, שקולים ומתוכננים היטב, שכן שלב הפרידה נחשב לרוב לנקודת הזמן המסוכנת ביותר:

  • הכרה במציאות ושבירת קשר השתיקה: הצעד הראשוני והמשמעותי ביותר הוא מתן תוקף לחוויות האישיות וההבנה כי האחריות לפגיעה מוטלת במלואה על הצד הפוגע. שיתוף אדם קרוב ואמין – בן משפחה או חבר – מהווה סדק ראשון במעטה הבידוד.
  • פנייה לגורמים מקצועיים: קיימת חשיבות עליונה להיוועצות בגורמי טיפול מומחים בתחום האלימות במשפחה, קווי חירום ייעודיים, עובדים סוציאליים או מרכזי סיוע ייעודיים לנפגעי ונפגעות אלימות. אנשי מקצוע אלו מסוגלים לספק מענה מותאם, ליווי רגשי וייעוץ ראשוני ללא שיפוטיות.
  • בניית תוכנית בטיחות (Safety Plan): תכנון מקדים של צעדי מילוט במקרה של הסלמה, הכולל הכנת מסמכים חיוניים, חסכונות חירום, מקום שהייה חלופי ואמצעי תקשורת בטוחים שאינם נתונים למעקב.
  • ייעוץ משפטי מוקדם: הבנת הזכויות החוקיות, הכלכליות וההוריות בטרם נקיטת צעדים גלויים, במטרה למנוע שימוש במערכת המשפט ככלי נוסף להתעמרות.

ההשתחררות מקשר מתעלל היא מסע מאתגר המהווה שער הכרחי להשבת האוטונומיה, הביטחון האישי והזכות לחיים בכבוד ובחופש מלא.

טיפול זוגי במצב של קשר זוגי פוגעני - ליאורה גרינהאוס
טיפול זוגי במצב של קשר זוגי פוגעני

האם יש מקום לטיפול זוגי במצב של קשר זוגי פוגעני?

התשובה החד-משמעית של אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש והטיפול באלימות במשפחה היא: לא לטיפול זוגי בשלבי התגלות ההתעללות.  

כמטפלת זוגית בשיטת אימגו, ובכל טיפול זוגי בגישות אחרות, הקביעה הינה שטיפול זוגי אינו מתאים ואף עלול להיות מסוכן ביותר כאשר מתקיימת אלימות זוגית, שליטה כפייתית או התעללות מתמשכת (פיזית, רגשית, מילולית או כלכלית). גם כאשר יוצאים מהקשר הזה התזמון לטיפול זוגי אינו מתאים.

בעולם הטיפול, קיומה של אלימות פעילה או שליטה כפייתית במערכת יחסים – מוגדרים כקונטרה-אינדיקציה לטיפול זוגי. יתרה מזאת, על המטפל לבצע הערכה לגבי מקרים שבהם מזוהה דפוס אלים או מתעלל. החובה היא לעצור את הטיפול הזוגי המשותף ולהפנות למענים ייעודיים ונפרדים.

הכשלים והסכנות בשימוש בדיאלוג אימגו במצבי אלימות

אנו נוטים לראות לרוב בשני בני הזוג כשותפים ביצירת הבעיות הזוגיות. הגישה גורסת כי שני בני הזוג משתתפים ביצירת הדינמיקה, וכי התנהגותו של האחד מעוררת את ההגנות של האחר. אלימות איננה "קצר בתקשורת" ואיננה "קונפליקט זוגי הדדי". אלימות היא בחירה חד-צדדית בהפעלת כוח, שליטה ופגיעה.

החלת מודל אימגו על מערכת יחסים מתעללת מעבירה מסר מעוות לפיו הקורבן נושא באחריות משותפת לתוקפנות המופנית כלפיו (האשמת הקורבן).

דרישה מהנפגע או הנפגעת להכיל ולהבין את המתעלל ועברו, עלולה ליצר רציונליזציה והצדקה לפגיעה, ומשחררת את המתעלל מלקיחת אחריות בלעדית ומלאה על מעשיו.

דיאלוג אימגו מעודד פתיחות, חשיפה רגשית ושיתוף בפגיעות, כאבים וצרכים. ישנה אף סכנה של הסלמה וענישה מחוץ לקליניקה. לאחר סיום הפגישה, בדרך הביתה או מאחורי דלתיים סגורות, הפוגע עלול להגיב בזעם, בגזלייטינג, בטרור מילולי או בהסלמה פיזית כעונש על אי ההסכמה, הבגידה או ההשפלה שחווה לטענתו בטיפול.

 במערכת יחסים מתעללת אין מרחב בטוח באמת. כאשר הצד הנפגע מעז לחשוף כאב, להציב גבול או לתאר את התנהגות הפוגע בתוך חדר הטיפולים, המידע הזה הופך לא פעם ל"תחמושת".

דרישה מאדם שחווה התעללות לבצע תיקוף ואמפתיה לתחושותיו של האדם שמטיל עליו אימה ("אני יכול להבין למה התפרצת והשתוללת כשראית שהבית לא מסודר") גורמת לפגיעה פסיכולוגית משנית .

הדרישה הזו שוחקת את מעט הגבולות שנותרו לנפגע, משבשת לחלוטין את מבחן המציאות ומאלצת אותו להתמקד בצרכיו של הפוגע במקום בביטחונו האישי.

הפוגע עלול לנצל את כללי הדיאלוג כדי להשתיק את בן או בת הזוג ("את לא משקפת אותי במדויק", "את לא באמת אמפתית לפצע שלי", "המטפל אמר שאת צריכה להקשיב לי בלי להתגונן"). בכך, הטיפול מעניק לפוגע ארגז כלים משוכלל יותר לשימור השליטה.

היעדר שוויון בסיסי במאזן הכוחות

במערכת יחסים שבה צד אחד חושש מהתגובה של האחר ומתהלך תמידית "על קצות האצבעות" לא יכול להתקיים דיאלוג אותנטי וחופשי. הנפגע ירצה את הפוגע ויאמר בחדר הטיפול את מה שישמור עליו מפני זעמו, ולא את האמת על המתרחש בקשר.

מתי טיפול זוגי נשקל ומתי הוא אסור לחלוטין?

בספרות המחקרית נהוג להבחין בין שני מצבים מרכזיים:

טרור אינטימי ושליטה כפייתית

מצב שבו צד אחד מפעיל מערך מתמשך של הפחדה, בידוד, ענישה ושליטה. במצב זה, טיפול זוגי מכל סוג שהוא, כולל אימגו, אסור בתכלית האיסור.

אלימות תלוית מצב

מצב שבו שני בני הזוג מתקשים בוויסות רגשי במצבי לחץ חריפים, והקונפליקט מידרדר לתוקפנות (למשל צעקות הדדיות או טריקת דלתות), ללא דפוס שיטתי של שליטה, פחד מתמיד או טרור פסיכולוגי.

גם  במקרים אלו, התערבות זוגית מותנית בכך שהאלימות הופסקה לחלוטין, שאין פערי כוחות מאיימים, ושניהם חשים יחסית בטוחים בשיגרתם. הטיפול במקרים אלו מתמקד בראש ובראשונה בהצבת "קו אדום" לעצירת התוקפנות ובניית מיומנויות ויסות, ובהמשך לבדוק שניתן להשתמש  בכלל בדיאלוגים רגשיים סביב פגיעות והבנת פצעי עבר.

מהו המענה הטיפולי הראוי והבטוח במצבי אלימות?

כאשר קיימת אלימות זוגית מתמשכת, ההתערבות המקצועית חייבת להתבצע במסלולים נפרדים ומובחנים:

✅ קדימות להערכת מסוכנות ותוכנית בטיחות (Safety First):

היעד הראשון אינו "שיקום הזוגיות" אלא הבטחת שלומם הפיזי והנפשי של הנפגע/ת והילדים.

✅  טיפול פרטני לנפגע/ת:

התערבות ממוקדת טראומה במסגרת פרטנית או קבוצת תמיכה לנפגעות/נפגעי אלימות. המטרות הן: חיזוק תפיסת המציאות, שחרור מ"קשר הטראומה" ומאשמה, הצבת גבולות, ובחינת צעדים מעשיים ליציאה ממעגל הפגיעה.

✅ התערבות ייעודית לפוגע/ת (טיפול בגברים/נשים אלימים):

הפרעות אישיות הן מבנה יציב וקבוע ושינוי בהן דורש תהליך טיפולי ארוך והתמסרות מוחלטת של המטופל. כנות, מחויבות לשינוי הם תנאים מקדימים לטיפול. קשה לקדם שינוי אצל אדם שתופס עצמו כזכאי לכול וחף מבעיות, המתנער מאחריות למעשיו.
טיפול פרטני או קבוצתי ייעודי נעשה במסגרות מומחיות (כגון המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה של משרד הרווחה). מוקד הטיפול הוא לקיחת אחריות מוחלטת על הפגיעה, פירוק עמדות הכוח והשליטה, זיהוי "טריגרים" פנימיים ורכישת דפוסי שליטה עצמית – זאת ללא נוכחות של בן/בת הזוג.

האם ומתי ניתן לפנות לטיפול זוגי?

טיפול זוגי עשוי להישקל רק בעתיד הרחוק, לאחר שהפוגע השלים תהליך טיפולי מעמיק ומשמעותי, הוכיח הפסקה מוחלטת של כל גילוי פגיעה או שליטה לאורך זמן ממושך (בדרך כלל שנה לפחות), והוא לקח אחריות וראה בבירור את הטראומה שיצר. חשוב שהנפגע/ת יהיו מעוניינים  בטיפול זוגי  מתוך תחושה בטוחה יותר  שהמתעלל עבר אכן תהליך ואין מקום עכשווי של מניפולציה או לחץ.

ליאורה גרינהאוס, מומחית רבת שנים בטיפול זוגי ומשפחתי, מרצה ברחבי הארץ, מלמדת ומדריכה בטיפול זוגי, מייצגת את ישראל בארגון האימגו העולמי, ומחברת הספרים: "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות" ו"לגדול להיות אני" – מסע צמיחה לאורך החיים. טיפול זוגי בגישתי מאפשר תירגול של חיוביות העוצר את הדינמיקה השלילית והריקוד הזוגי ההרגלי.

מוזמנים לסדנה לזוגות בשיטת אימגו בהרצליה. אם אתם מאמינים שחייכם הזוגיים יכולים להיות טובים ומהנים יותר ואתם רוצים לעשות שינוי, סדנת האימגו נועדה לכם.
ההרשמה על בסיס מקום פנוי בטלפון: 052-8334457.

ליאורה מקיימת מפגשים בקליניקה הן בהרצליה והן בתל אביב וכן באמצעות האינטרנט-זום.

מוזמנים להזמין יום זוגי שהוא רק שלכם בליווי של ליאורה | זמן איכות זוגי | חוויה זוגית | לחצו כאן לפרטים המלאים

צרו קשר לתיאום הפגישה: 052-8334457 | grunhaus@012.net.il

 
Call Now Button