כעס בזוגיות הוא האויב שלנו או שליח חשוב?

כעס הוא אחד מהרגשות האנושיים הבסיסיים והעוצמתיים ביותר. מי מאתנו לא חווה כעס בחיינו? זהו רגש שיכול להיות מאד מציף, מסעיר, מדכא ובפרט ביחסים, מרחיק, שקשה להחלים לעתים מהבעתו. הוא מופיע כמעט בכל מערכת יחסים משמעותית.

אנחנו שונים בהבעתו. לעתים מעלימים אותו עמוק בלב, מפחדים מהבעתו, לעתים זורקים אותו בקלות על האחר, לעתים ביטויו הוא בשתיקה שהיא רועמת. כשמרגישים אותו אומרים דברים שלא בהכרח מתכוונים, מביעים אותו בעוצמה ומרגישים מהר חרטה ועוד.

מי שמבטא אותו יכול בהתחלה להרגיש הקלה בביטויו שכן זהו רגש מלא אנרגיה. הוא מספק אנרגיה שמאפשרת לנו להגן על עצמנו, להציב גבולות ולפעול מול איום. מבחינה גופנית הכעס מגייס את המערכת כולה לפעולה. הדופק עולה, השרירים מתכווצים, הנשימה משתנה והגוף מתכונן להגיב. הביטוי שלו עוזר להרגיש פחות כאב. האדרנלין והקורטיזול שיזרמו בגופנו בהבעת כעס ינמיכו את הכאב לרגע או שתיים, אך בהמשך האנרגיה תיפול ומי שמבטאו ירגיש עייפות, אשמה ובושה. הגוף יחוש לא מווסת. הצד המקבל ירגיש רע ויתרחק.

בתוך מערכת יחסים קשה לקבל את הכעס והאינסטינקט הוא לברוח.

הכעס הוא רגש חשוב כמו כל רגש משמעותי אבל אנו מקשרים אותו למשהו רע. רבים מאתנו נוטים לפחד ממנו, להתבייש בו או לנסות להיפטר ממנו במהירות. לעתים אנו רואים בו סימן לחוסר שליטה, לתוקפנות, או לבעיה שיש לתקן. לעתים אנו רוצים להישאר בכעס. באנרגיה כאמור הוא מחייה אותנו, אך ביטויו יכול להיות הרסני בכל קשר וכמובן בקשר הזוגי.

מהו כעס ומה הוא מבקש לומר לנו?

הכעס הוא קודם כל מסר. הוא מאותת לנו שמשהו חשוב נפגע, נחצה גבול, נוצר איום כלשהו, חוסר הגינות, או לא קבלנו מענה לצורך משמעותי. עצם קיומו של הכעס אינו הבעיה אלא אופן ביטויו. אם נבין שהכעס הוא מעין חלון לנפש, שמאחוריו יש הבעה של פגיעות, צורך שלא בא לידי ביטוי והכרה, משאלה לקשר והבנה, מבטא חוויה של דחיה, השפלה, אכזבה, חוסר אונים, זה אולי יקל במידת מה, מאידך איך אפשר לבטאו ככה שהוא יישמע ולא יפגע בביטחון של הקשר? הרי קל יותר לומר " אני כועס עליך", מאשר לומר "אני מפחד לאבד אותך", "אני זקוקה לך ולא יודעת איך לומר זאת", "הרגשתי שלא ראית אותי בכלל", "פגעת בי מול המשפחה שלי". באופן הזה הכעס משמש מעין "שכפץ", שכבת הגנה. הוא נותן תחושת אשליה של כוח באותו רגע שאנו חווים חולשה.

הכעס והקשרו להיסטוריה שלנו

לעתים קרובות אנו כועסים לא רק על מה שקורה בהווה אלא על דבר הקשור להיסטוריה הרגשית שלנו. שאלה חשובה הינה איך הבית בו גדלנו הביע כעס? איך ההורים שלנו ביטאו ביניהם כעסים? מה היה מותר או אסור בבית גדילתנו באשר לביטוי רגשות ובפרט אלה שנחשבו שליליים? מי שגדל בבית שבו הכעס היה ממש מסוכן עשוי לפחד מהבעתו, להימנע ממנו, להשתיק אותו ואף להיות ממש נחמד כדי להסתירו. אדם אחר אולי גדל בבית שבו צעקות היו דרך להשיג תשומת לב, השפעה, שכדי שיקשיבו לו היה עליו להרים את קולו. אם הכעס יצר חוסר ביטחון אנו עשויים להיות מאד רגישים לאותם המצבים בבגרותנו שמזכירים לנו פצע ישן ותגובתנו יכולה להיות יותר עוצמתית ממה שהתרחש הלכה למעשה. האירוע מקבל משמעות בתוך עולמו הפנימי של האדם.

למה אנו כועסים דווקא על מי שאנחנו אוהבים ואיך נוכל להתקרב דווקא כשאנחנו כועסים?

מול אנשים שאנחנו אוהבים אנחנו עלולים לכעוס בעוצמה גבוהה יותר. זאת משום שביחסים קרובים נמצאים הצרכים העמוקים שלנו להיות אהובים ביותר, רצויים, מובנים ובטוחים. מתחת למשפט כמו "למה לא קנית לי מתנה ביום ההולדת שלי"? יכולה להסתתר תחושה של "אני לא חשובה לך" או " את לא באמת אוהבת אותי".

היכולת שלנו לתרגם כעס לפגיעות יכולה לשנות את התקשורת וההבנה ההדדית. במקום "למה לא התקשרת להגיד שאתה ממש תאחר היום לחזור" ניתן לומר: "כשלא התקשרת, הרגשתי שאני לא מספיק חשובה לך והייתי זקוקה להרגיש שאתה חושב עלי". דרך זו מאפשרת לפגוש את הכאב ולהבינו.

יש כאלה שמתקשים לכעוס ומנסים להיות סלחניים ומתחשבים. הללו לרוב מרגישים שהבעת הכעס עלולה להיות מסוכנת. עם זאת לצערנו הכעס אינו מתפוגג לו אלא עלול להתבטא בעקיפין בהתנהגות כמו ציניות, שתיקה רועמת, פסיביות, חוסר שיתוף פעולה, מרירות מתמשכת, ביקורת וכו'. מי שהתרגל להדחיק את הכעס עם הזמן לא יבחין במה בעצם הוא צריך מהשני.

החשוב ביותר הוא לזהות אותו, להבין אותו, לווסת את העוררות הגופנית, לקחת נשימה עמוקה ולשאול קודם את עצמנו מה פגע בי? איזה צורך לא מקבל מענה? האם הכעס נוגע בחוויה ישנה אולי? אילו יכולתי לדבר את הצורך מה הייתי רוצה לבקש?

שאלות אלו לא מבטלות את הכעס אלא נותנות לו בהירות ומשמעות. אם נלמד להקשיב לכעס, הוא יכול להיות מקור חשוב להבנה וצמיחה. הוא מייצר היכרות חשובה עם עצמנו, מלמד אותנו על הגבולות שלנו ומה אנו צריכים מהאנשים הקרובים לנו. האתגר החשוב הוא ללמוד לבטא אותו ככה שאפילו יוביל לחיבור, לאינטימיות וקירבה מתוך ההבנה.

עלינו לזכור שחיבור וקשר הוא המהות של חיינו. ככה נבין שהכעס הוא מנוף לצמיחה וחיבור ונשתמש בו להעצים את הקירבה.